מדרש תנחומא, כי תשא לז

1‎ וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן. מִנַּיִן זָכָה מֹשֶׁה לְקַרְנֵי הַהוֹד. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִן הַמְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר (שמות לג, כב) . נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּף יָדוֹ עָלָיו, וּמִשָּׁם זָכָה לְקַרְנֵי הַהוֹד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ (חבקוק ג, ד) .

2וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמְּדוֹ תוֹרָה, מִנִּיצוֹצוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַשְּׁכִינָה נָטַל קַרְנֵי הַהוֹד. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, הַלּוּחוֹת אָרְכָן שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שְׁלֹשָה טְפָחִים, וְהָיָה מֹשֶׁה מַחֲזִיק בִּשְׁנֵי טְפָחִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי טְפָחִים, וְטִפְחַיִם רֶוַח בָּאֶמְצַע, מִשָּׁם נָטַל מֹשֶׁה קַרְנֵי הַהוֹד.

3רַב שְׁמוּאֵל אָמַר, עַד שֶׁמֹּשֶׁה כוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה, נִשְׁתַּיֵּר בַּקֵלְמוֹס קִמְעָא וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשׂוּ לוֹ קַרְנֵי הַהוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן. כָּל הוֹד שֶׁנָּטַל, מִמַּתַּן שָׂכָר אֲבָל הַקֶּרֶן, קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ. וּכְשֶׁיִּטְּלוּ הַצַּדִּיקִים מַתַּן שְׂכָרָן לָעוֹלָם הַבָּא, אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אֲדֹנָי אֱלֹקִים בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לּוֹ, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו (ישעיה מ, י) .