מדרש תנחומא, לך לך א

1‎ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מַהוּ שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ. רַב אִידִי וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמְרוּ, אָסוּר לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, אֶלָּא יַעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד וִיכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ בְּיִחוּד הַשֵּׁם, וְיִקְרָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד) , כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְאַחַר כָּךְ, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וּכְשֶׁמַּתְחִיל וְאָהַבְתָּ (דברים ו, ה) , רָצָה מְהַלֵּךְ, רָצָה עוֹמֵד, רָצָה יוֹשֵׁב, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו, ה) .

2אַתָּה מוֹצֵא כָּל הַמְדַקְדֵּק עַל הַמִּצְוֹת, שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם שֶׁדִּקְדֵּק עַל הַמִּצְוֹת, לְפִיכָךְ נִקְרָא אֹהֲבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח) . אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, אֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין שָׁמְרוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו, ה) . וְכִי תּוֹרוֹת הַרְבֵּה, וַהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר, תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם (שמות יב, מט) . וּכְתִיב: תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד (במדבר טו, טז) , אֶלָּא וְתוֹרֹתָי, אֵלּוּ דִּקְדּוּקֵי מִצְוֹת שֶׁדִּקְדֵּק אַבְרָהָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹתַי וְאַתָּה יוֹשֵׁב עִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, צֵא מִבֵּינֵיהֶן, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ'.