מדרש תנחומא, לך לך יב

1‎ אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת (משלי יא, יח) . רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר, זֶה נִמְרוֹד הָרָשָׁע, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה צְלָמִים וּמַטְעֶה הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנִּמְשְׁלָה עֲבוֹדָה זָרָה לַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם (ירמיה י, יד) . וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת, זֶה אַבְרָהָם שֶׁזָּרַע צְדָקָה וְהָיָה מַאֲכִיל עוֹבְרִים וְשָׁבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם (בראשית כא, לג) .

2לְאַחַר שֶׁהָיָה מַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן, הָיוּ מְבָרְכִין אוֹתוֹ. וְאָמַר לָהֶם: לִי אַתֶּן מְבָרְכִין? בָּרְכוּ לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁנּוֹתֵן לְכָל הַבְּרִיּוֹת אֹכֶל וּמַשְׁקֶה וְנוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם: שַׁלִּיט בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּמֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹחֵץ וְרוֹפֵא, צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מְגַדֵּל צְמָחִים וְאִילָנוֹת, מוֹרִיד שְׁאוֹל וְיָעַל. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִין כָּךְ, הָיוּ שׁוֹאֲלִין כֵּיצַד נְבָרֵךְ אוֹתוֹ וּמַחֲזִיקִין לוֹ טוֹבָה. הָיָה אוֹמֵר לָהֶם, אִמְרוּ: בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד, בָּרוּךְ נוֹתֵן לֶחֶם וּמָזוֹן לְכָל בָּשָׂר, וְהָיָה מְלַמְּדָם בְּרָכוֹת וּצְדָקוֹת.

3הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה) . אָמַר רַבִּי אֲלַכֶּסַנְדְרִי, אִלְמָלֵא נִתְכַּנְּסוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת לַעֲשׂוֹת יַתּוּשׁ אֶחָד, אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת. וּמַהוּ הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, שֶׁהָיָה מְלַמְּדָן יִרְאַת שָׁמַיִם וּמוֹרֶה לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה זָרַעְתָּ אֶת הַצְּדָקָה וְהוֹדַעְתָּנִי בָעוֹלָם, שָׂכָר אַתָּה נוֹטֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.