מדרש תנחומא, לך לך ז

1‎ וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַנְחוּמָא בַּר אַבָּא, חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ, חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְׁתּוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה (תהלים לז, יד-טו) . חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים, זֶה קַיִן שֶׁפָּתַח בַּהֲרִיגַת הֶבֶל אָחִיו קֹדֶם שֶׁנֶּהֱרַג אָדָם בָּעוֹלָם. חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם, זֶה לֶמֶךְ שֶׁהֲרָגוֹ. דָּבָר אַחֵר, חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים, זֶה חָנוּן בֶּן נָחָשׁ. כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָבִיו, וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו וְגוֹ' (ש״‎ב י, ב) , וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם (ש״‎ב י, ד) . מִיָּד שָׁלַח חָנוּן לַאֲרַם נַהֲרַיִם וַיִּשְׂכֹּר מֵהֶם שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף רֶכֶב, חוּץ מִן רִבֵּי רְבָבוֹת אֻכְלוּסִין שֶׁהָיוּ לוֹ וּבָאוּ וְחָנוּ כֻלָּם בְּמָקוֹם אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, בַּחֶרֶב פָּתַחְתָּ, חַרְבְּךָ תָּבֹא בְּלִבָּךְ. עָמְדוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וְהָרְגוּ כֻלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם וַיָּנוּסוּ מִפָּנָיו (ש״‎ב י, יג) .

2דָּבָר אַחֵר, חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה מְלָכִים אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה בָעוֹלָם בָּאוּ אֵלּוּ וּפָתְחוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ מִלְחָמָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם פְּתַחְתֶּם בַּחֶרֶב לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן, חַרְבָּם תָּבֹא בְלִבָּם. עָמַד אַבְרָהָם וַהֲרָגָם.