מדרש תנחומא, משפטים א

1‎ וְאֵלֶּה . זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ (תהלים צט, ד) . כָּל הָעֹז וְהַשֶּׁבַח וְהַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הוּא מִשְׁפָּט אָהֵב. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מִי שֶׁהוּא בַּעַל זְרוֹעַ אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, אֶלָּא מַעֲבִיר עַל הַמִּשְׁפָּט, חוֹמֵס וְגוֹזֵל, וּמַעֲבִיר עַל דַּעַת קוֹנוֹ, וְנוֹשֵׂא פָּנִים לִפְנֵי אוֹהֲבָיו וּקְרוֹבָיו, וְעוֹשֶׂה שֶׁלֹּא כַּדִּין לְשׂוֹנְאָיו. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מִשְׁפָּט אָהֵב, אֵינוֹ עוֹשֶׂה דְּבָרָיו אֶלָּא בְּמִשְׁפָּט. הֱוֵי, וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב.

2מַהוּ אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים? אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: שְׁנֵי חַמָּרִים מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ שׂוֹנְאִין זֶה לָזֶה. רָבַץ לְאַחַד מֵהֶן חֲמוֹרוֹ. חֲבֵרוֹ עוֹבֵר וְרוֹאֵהוּ שֶׁרָבַץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, אָמַר, לֹא כְּתִיב בַּתּוֹרָה כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ וְגוֹ' עָזֹב תַּעֲזֹב (שמות כג, ה) . מֶה עָשָׂה? חָזַר וְטָעַן וּמְלַוֵּהוּ. הִתְחִיל מֵסִיחַ עִמּוֹ, עֲזֹב קִמְעָא מִכָּאן, הַעֲלֵה מִכָּאן, עֲרֹק מִכָּאן, עַד שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ, נִמְצְאוּ עוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר: לֹא הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהוּא שׂוֹנְאִי. רְאֵה הֵיאַךְ רִחֵם עָלַי כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי וְאֶת חֲמוֹרִי בְּדֹחַק. מִתּוֹךְ כָּךְ, נִכְנְסוּ לְפֻנְדָּק, אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּיַחַד וְנִתְאָהֲבוּ זֶה לָזֶה. הֱוֵי, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.