מדרש תנחומא, משפטים יג

1‎ אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ (משלי כח, כב) . אִישׁ רַע עָיִן, זֶה קַיִן, שֶׁהִבְהִיל עַצְמוֹ לִטֹּל אֶת הָעוֹלָם. כֵּיצַד? כְּשֶׁהָיוּ קַיִן וְהֶבֶל בָּעוֹלָם, מַה כְּתִיב בָּהֶן? וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה (בראשית ד, ח) . עַל עִסְקֵי שָׂדֶה נֶהֱרַג הֶבֶל.

2אָמַר לוֹ קַיִן לְהֶבֶל, נַחֲלֹק הָעוֹלָם, טֹל אַתְּ הַמִּטַּלְטְלִין, וַאֲנִי אֶת הַשָּׂדוֹת. וְהוּא שֶׁחָשַׁב לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. חָלְקוּ בֵּינֵיהֶם, נָטַל הֶבֶל הַמִּטַּלְטְלִין וְקַיִן הַקַּרְקָעוֹת, וְהָיָה מְהַלֵּךְ הֶבֶל בָּעוֹלָם וְקַיִן רוֹדְפוֹ וְאוֹמֵר לוֹ צֵא מִתּוֹךְ שֶׁלִּי. רָץ לֶהָרִים וְהוּא אַחֲרָיו וְאוֹמֵר זוֹ שֶׁלִּי, עַד שֶׁעָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד, ח) .

3וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. מַה חֶסְרוֹ? נָע וָנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ. (בראשית ד, יב) . בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא רוּחַ רָעָה לְרַגְלוֹ וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ וְרוֹדְפִין אַחֲרָיו עַד שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. וּשְׁלֹמֹה צוֹוֵחַ: אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה (קהלת ו, ג) , כָּךְ כָּל הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִבִּית, סוֹף שֶׁנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ.

4מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, אִם עַנֵּה תְעַנֵּה, צָעֹק יִצְעַק, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע (שמות כב, כג) . כֻּלּוֹ כָּפוּל, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בְּפָנָיו. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם וְגוֹ'. אֵימָתַי? אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה.