מדרש תנחומא, נח ו

1‎ וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן מַה צָּרִיךְ לְבָרֵךְ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן, מְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ. הֲרֵי מִן הַמִּשְׁנָה. מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית.

2וְאֵין מַעֲשָׂיו כְּמַעֲשֵׂה בָשָׂר וָדָם. בָּשָׂר וָדָם כָּל זְמַן שֶׁאוֹהֲבוֹ חַי, אַהֲבָתוֹ קַיֶּמֶת עִמּוֹ. מֵת, בָּטְלָה הָאַהֲבָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. מֵת אַבְרָהָם, הָיְתָה אַהֲבָתוֹ קַיֶּמֶת לְיִצְחָק בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וְגוֹ' (בראשית כה, יא) . בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, הַמֶּלֶךְ מְכַבֵּד אוֹהֲבוֹ בְּכֶסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וּמְעַשְּׁרוֹ. נִכְנַס לַסְּפִינָה, עוֹמֵד עָלָיו סַעַר גָּדוֹל מְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ וּמָמוֹנוֹ, לְפִי שֶׁאֵין יָכוֹל הַמֶּלֶךְ לְשָׁמְרוֹ מִן הַיָּם וּמִן הַלִּסְטִין. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְאוֹהֲבוֹ מַתָּנָה וּמְשַׁמְּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ (במדבר ו, כד) . בֵּרַךְ לְאַבְרָהָם וּשְׁמָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א) . וְכֵן לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

3אָדָם נִכְנָס בַּסְּפִינָה עָמַד עָלָיו סַעַר, אִם יֵשׁ עִמּוֹ בְּהֵמָה וְכֵלִים, מְזָרְקָן לַיָּם וּמְקַיְּמִין אֶת הָאָדָם, שֶׁאֵין מְרַחֲמִין עַל הַבְּהֵמָה וְכֵלִים כְּשֵׁם שֶׁמְּרַחֲמִין עַל הָאָדָם. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁרַחֲמָיו עַל הָאָדָם, כָּךְ רַחֲמָיו עַל הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו (תהלים קמה, ט) . וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּזְכּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְגוֹ'.