מדרש תנחומא, ראה טז

1עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וְגוֹ' (דניאל ט, ז) . אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עֲבוֹדָה זָרָה עָבְרָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַר בַּיָם צָרָה וְהִכָּה בַּיָּם גַּלִּים (זכריה י, יא) . וְאֵין צָרָה אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְגוֹ' (ישעיה כח, כ) , וְהַיָּם נִקְרַע לִפְנֵיהֶם. הֱוֵי, לְךָ ה' הַצְּדָקָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן, כְּתִיב: וַיַּעֲלוּ בֵּית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַה' עִמָּם (שופטים א, כב) . הוֹלְכִים לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַתְּ אָמַר, וַה' עִמָּם. יֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. הֱוֵי, לְךָ ה' הַצְּדָקָה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן אָמַר, יֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, הֵמָּה לָקְחוּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ (שם יח, כז) . וְהֵמָּה לָקְחוּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה, צַלְמְנַיָּא. וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ, כּוְּמָרא. וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ, פַּמְיַאס. עַל עַם שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ. עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ וְהִיא מַצְלְחָא בִּידֵיהֶן, דְּאַתְּ אָמַר, אֶל עַם שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ. וְכִי יֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. הֱוֵי, לְךָ ה' הַצְדָּקָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל, בּוֹ בַּיּוֹם יָרַד לָהֶם הַמָּן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ וְהִקְרִיבוּ לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְךָ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךָ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחוֹחַ וַיֶּהִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים (יחזקאל טז, יט) . מַהוּ וַיֶּהִי. אָמַר רַבִּי יוּדָן, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וַיְהִי לְמָחָר. וְאַף עַל פִּי כֵן, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם (נחמיה ט, כ) . הֱוֵי, לְךָ ה' הַצְּדָקָה. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה מִשָּׁאֵל וַעֲזַרְיָה אָמְרוּ פָּסוּק זֶה. אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ חֲנַנְיָה מִשָּׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִן הַכִּבְשָׁן, נִתְכַּנְּסוּ כָּל מַלְכֵי הָאֻמּוֹת עֲלֵיהֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וּמִתְכַּנְשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא (דניאל ג, כז) . וְהָיוּ כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלּוּ מְרָקְקִין בִּפְנֵיהֶם וְאוֹמְרִים לָהֶם, הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהֵיכֶם כָּזֶה, וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם, וּגְרַמְתֶּם לוֹ לְהַחְרִיב אֶת בֵּיתוֹ וְלִשְׂרֹף אֶת הֵיכָלוֹ וּלְהַגְלוֹת אֶתְכֶם עַד עַכְשָׁו. עַד שֶׁעָשְׂאוּ אוֹתָן גּוּשׁ שֶׁל רֹק. וְהָיוּ חֲנַנְיָה מִשָּׁאֵל וַעֲזַרְיָה מַגְבִּיהִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאוֹמְרִין, לְךָ ה' הַצְּדָקָה, צִדּוּק הַדִּין הוּא. וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים, שֶׁאָנוּ מַכְעִיסִין לְפָנֶיךָ וְאַתָּה סוֹבְלֵנוּ. תַּנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה, נוֹתְנוֹ לְאָרִיס לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמַפְרִיחַ טְלָלִים וּמְגַדֵּל צְמָחִים וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת, וְלֹא אָמַר לְהַפְרִישׁ לְפָנָיו, אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.