מדרש תנחומא, ראה ה

1כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ (משלי יח, טז) . מַתָּנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאָדָם נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ, מַרְחִיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַעֲשֶׂה בַּאֲבוּן רַמָּאָה שֶׁהָיָה דָּר בְּבָצְרָה. הָלְכוּ רַבּוֹתָיו לְשָׁם וּמְבַקְּשִׁים פַּרְנָסָה. הָיָה יוֹשֵׁב וְלֹא פָּסַק תְּחִלָּה עַד שֶׁפָּסְקוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר, שֶׁהָיָה רוֹצֶה לֵידַע כַּמָּה הֵם פּוֹסְקִין, כְּדֵי לִפְסֹק כְּנֶגֶד כֻּלָּן. לְכָךְ נִקְרָא אֲבוּן רַמָּאָה, שֶׁהָיָה מְרַמֶּה עַל כָּל הַמִּצְוֹת. מִשֶּׁיָּדַע כַּמָּה פָּסְקוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר, פָּסַק כְּנֶגֶד כֻּלָּן. מֶה עָשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ. נְטָלוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל שְׂפָתָהּ אֶצְלָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, זֶה אַבְרָהָם, כְּשֶׁרָדַף אַחַר חֲמִשָּׁה הַמְּלָכִים, יָצָא מֶלֶךְ סְדוֹם לִקְרָאתוֹ, אָמַר לוֹ: תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ (בראשית יד, כא) . אָמַר אַבְרָהָם, הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְגוֹ' (שם פסוק כב כג) . אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ מִחוּט, חַיֶּיךָ, אֲנִי מְקַיֵּם בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֶת בָּנֶיךָ, מַה יָּפוּ פְּעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים (שה״‎ש ז, ב) . הֱוֵי, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא נְדָבָה, מַה כָּתוּב שָׁם, וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (שמות לו, ג) , שְׁנֵי בְּקָרִים. מַה זָּכוּ. הִרְחִיב אֶת גְּבוּלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ. בִּזְכוּת מַה הוּא מַרְחִיבוֹ. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, בִּזְכוּת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁקִּבַּלְתֶּם. דָּבָר אַחֵר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ.