מדרש תנחומא, שמות יד

1‎ וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה הָיָה רוֹדֵף לַמִּדְבָּר? לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְעַלּוּ מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר. עֲלִיָּה מִן הַמִּדְבָּר, הַתּוֹרָה מִן הַמִּדְבָּר, הַמָּן וְהַשְּׂלָו מִן הַמִּדְבָּר, הַמִּשְׁכָּן מִן הַמִּדְבָּר, הַשְּׁכִינָה מִן הַמִּדְבָּר הַכְּהוּנָה וּמַלְכוּת מִן הַמִּדְבָּר הַבְּאֵר מִן הַמִּדְבָּר עַנְנֵי כָּבוֹד מִן הַמִּדְבָּר. לְפִיכָךְ וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר.

2וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסִי, שֶׁהָלְכָה צֹאנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אַרְבָּעִים יוֹם וְלֹא טָעֲמָה כְּלוּם, כְּשֵׁם שֶׁהָלַךְ אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה (מלכים א יט, ח) .

3וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, בִּשְּׂרוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ צֹאן, כָּלֶה בַּמִּדְבָּר. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן, רָמַז לוֹ שֶׁמַּנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְאַף הוּא נֶאֱסַר עִם הַצֹּאן בַּמִּדְבָּר. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁתָּבַע מֹשֶׁה צָרְכֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי (שה״‎ש א, ז) . כַּמָּה חַיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת בָּהֶן, כַּמָּה אֲגֻדּוֹת הִתְקַנְתָּ לָהֶן, כַּמָּה רִקּוּחִים הִתְקַנְתָּ לִמְעֻבָּרוֹת שֶׁבָּהֶם, הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים וְגוֹ' (שה״‎ש א, ח) . לְפִיכָךְ וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְחוֹרֵב, מִיָּד וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ. לָמָּה בְּלַבַּת אֵשׁ? כְּדֵי לְלַבְּבוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְסִינַי וְיִרְאֶה אוֹתָהּ הָאֵשׁ, שֶׁלֹּא יִתְיָרֵא מִמֶּנָּה.

4דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּלַבַּת אֵשׁ? מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל סְנֶה וּלְמַעְלָה, שֶׁהַלֵּב נָתוּן מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל אָדָם וּלְמַעְלָה. וְלָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וְלֹא מִתּוֹךְ אִילָן גָּדוֹל, וְלֹא מִתּוֹךְ תְּמָרָה? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה (תהלים צא, טו) . הֵם נְתוּנִים בְּשִׁעְבּוּד, וְאַף אֲנִי בַּסְּנֶה מִמָּקוֹם צָר. לְפִיכָךְ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה שֶׁכֻּלּוֹ קוֹצִים.