מדרש תנחומא, שופטים יב

1דָּבָר אַחֵר, כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנֲנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ. אָמַר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, כִּדְנָה תֵּימְרוּן לְהוֹם וְגוֹ' (ירמיה י, יא) . אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּדְנָא תֵּימְרוּן, אִם יֹאמְרוּ לָכֶם אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אִמְרוּ לָהֶם, אִם יְכוֹלָה הִיא לְהַעֲבִיר הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, נַעַבְדֶנָּה. וְאִם לָאו, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא (שם) . רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִמְרוֹ לָהֶם, אִם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, נַעַבְדֶנָּה. וְאִם לֹא, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִמְרוּ לָהֶם, אִם יְכוֹלִים לְהַעֲבִיר אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְלַעֲשׂוֹת אֲחֵרִים מִצֶּבַע אַחֵר, נַעַבְדֶנָּה. וְאִם לָאו, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא. שְׁלֹשָה פִילוֹסוֹפִין הָיוּ לְאַדְרִיָּאנוּס, וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר עַד שֶׁהָיָה נִמְלָךְ עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת עַצְמִי אֱלוֹהַּ. אָמְרוּ לוֹ שְׁלָשְׁתָּן, אֶחָד מִדִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאֶחָד מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְאֶחָד מִדִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהָיָה מֵצֵר. נִכְנְסָה אִשְׁתּוֹ אֶצְלוֹ, אָמְרָה לוֹ: עַל מָה אַתָּה מֵצֵר. אָמַר לָהּ: שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת עַצְמִי אֱלוֹהַּ, וְהֵם לֹא הִנִּיחוּ אוֹתִי. אָמְרָה לוֹ: הֵם לֹא אָמְרוּ לְךָ כָּרָאוּי. אֲנִי אֹמַר לְךָ דָּבָר אַחֵר, פִּקָּדוֹן אֶחָד יֵשׁ לוֹ אֶצְלְךָ, תֶּן לוֹ פִּקְדוֹנוֹ וַעֲשֵׂה עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. אָמַר לָהּ: וּמַה פִּקְדוֹנוֹ. אָמְרָה לוֹ: הַנֶּפֶשׁ. אָמַר לָהּ: וְאִם תֵּצֵא נַפְשִׁי מָה אֶעֱשֶׂה. אָמְרָה לוֹ: הַנֶּפֶשׁ שֶׁבְּךָ אֵין אַתָּה שׁוֹלֵט בָּהּ, שֶׁכֵּן כְּתִיב: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ (קהלת ח, ח) . וְהֵיאַךְ תּוּכָל לַעֲשׂוֹת עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם עָשׂוּ עַצְמָן אֱלֹהוּת, וְנִבְעֲלוּ כְּנָשִׁים, פַּרְעֹה וְיוֹאָשׁ וְחִירָם וּנְבוּכַדְנֶצַּר (וכו' וארא ט).