מדרש תנחומא, תצוה ב

1‎ וְאַתָּה תְּצַוֶּה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף (איוב יד, טו) . אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה. כָּל מַה שֶּׁאַתָּה גּוֹזֵר, אֲנִי מְקַיְּמָהּ, אֶלָּא לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. יֵשׁ אָדָם מִתְאַוֶּה לְמַעֲשֵׂה יָדָיו. וְאֵין תִּכְסֹף אֶלָּא לְשׁוֹן תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה וְגוֹ' (בראשית לא, ל) . הֱוֵי, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. שֶׁאַתָּה מִתְאַוֶּה לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. אַתָּה סוֹבֵל אֶת כָּל הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל (ישעיה מו, ד) . וְאַתָּה מְצַוֶּה אֶת בְּנֵי קְהָת לִהְיוֹת נוֹשְׂאִין כְּבוֹדְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתַן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם (במדבר ז, ט) . הֱוֵי, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף. אַתָּה זָן אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה מְצַוֶּה אוֹתָן לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי (במדבר כח, ב) . אַתָּה מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, וְאַתָּה מְצַוֶּה לְהַעֲלֹת נֵר תָמִיד, אָנוּ בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, וְאַתָּה אוֹמֵר לְהַדְלִיק נֵרוֹת.

2אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חָבִיב עָלַי נֵרוֹת שֶׁאַהֲרֹן מַדְלִיק, מִן הַמְּאוֹרוֹת שֶׁקָּבַעְתִּי בַּשָּׁמַיִם. לָמָּה? שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט לֵוִי, הָיָה אַהֲרֹן נַפְשׁוֹ עֲגוּמָה, אָמַר: כָּל הַנְּשִׂיאִים הִקְרִיבוּ בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַאֲנִי לֹא הָיָה לִי חֵלֶק בַּקָּרְבָּנוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, כָּל הַשְּׁבָטִים הִקְרִיבוּ חֲנֻכָּה אַחַת, וְאַתָּה לְעַצְמְךָ תַּעֲשֶׂה חֲנֻכָּה, מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' (תהלים י, יז) . לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: וְאַתָּה תְּצַוֶּה, וּכְתִיב יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: צַו אֶת בָּנַי שֶׁיְּהוּ מְבִיאִין שֶׁמֶן זַיִת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אַהֲרֹן מַדְלִיק לְפָנַי.