מדרש תנחומא, צו ג

1וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז) . כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לָשׂוּם שָׁלוֹם הוּא נִכְתַּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה מִלְחָמוֹת, אַף הַמִּלְחָמוֹת לָשׂוּם שָׁלוֹם נִכְתְּבוּ. אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁבִּטֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּזֵרָתוֹ מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, כִּי תָּצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים (דברים כ, יט) וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּחֲרִים אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם (דברים כ, יז) . וּמֹשֶׁה לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא אָמַר, עַכְשָׁו אֲנִי הוֹלֵךְ וּמַכֶּה מִי חָטָא וּמִי שֶׁלֹּא חָטָא. אֶלָּא בְּשָׁלוֹם אֲנִי בָּא עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, דִּבְרֵי שָׁלוֹם, אֶעְבְּרָה בְּאַרְצְךָ (שם ב, כו-כז) . כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא בָּא לְשָׁלוֹם, הִכָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּכּוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ (במדבר כא, לה) . אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי אָמַרְתִּי, כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, וְאַתָּה לֹא עָשִׂיתָ כֵן. חַיֶּיךָ, כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתָּ, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תִּקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ, וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם (דברים כ, י) . לְכָךְ נֶאֱמַר: דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז) .