מדרש תנחומא, צו ח

1וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וְאֶת הַבְּגָדִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ (תהלים סה, ה) . אַשְׁרֵי מִי שֶׁבְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קֵרְבוֹ. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁקֵּרְבוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בְּחָרוֹ. וְאֵיזֶהוּ שֶׁבְּחָרוֹ. זֶה אַבְרָהָם, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ, אֲבָל הוּא קֵרֵב אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְגוֹ' (נחמיה ט, ז) . יַעֲקֹב בְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ (ישעיה מא, ח) . וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ (תהלים קלה, ד) , אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ. אֲבָל הוּא קֵרֵב אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז) . מֹשֶׁה בְּחָרוֹ, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ (תהלים קכו, כג) . דָּוִד בְּחָרוֹ, אֲבָל לֹא קֵרְבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ (שם עח, ע) . וְהוּא קֵרֵב אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: חָבֵר אֲנִי לְכָל אֲשֶׁר יִרְאוּךָ (שם קיט, סג) . אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁבְּחָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קֵרְבָן. בֹּא וּרְאֵה, יִתְרוֹ קֵרְבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא בְּחָרוֹ. רָחָב הַזּוֹנָה קֵרְבָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל לֹא בְּחָרָהּ. אַשְׁרֵי אַהֲרֹן בְּכִפְלַיִם, שֶׁבְּחָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקֵרְבוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁבְּחָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ, וּבָחֹר אוֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לִי (ש״א ב, כז-כח) . וּמִנַּיִן שֶׁקֵּרְבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ (שמות כח, א) . לְכָךְ דָּוִד מְשַׁבְּחוֹ וְאָמַר, אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶךָ (תהלים סה, ה) .