מדרש תנחומא, ויחי א

1‎ וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבוֹתֵינוּ כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה (דה״‎א כט, טו) . כַּצֵּל יָמֵינוּ, הַלְוַאי כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל אוֹ כְּצֵל הָאִילָן, אֶלָּא כְּצִלּוֹ שֶׁל עוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר.

2וְאֵין מִקְוֶה, אֵין מִי יְקַוֶּה שֶׁלֹּא יָמוּת, אֶלָּא הַכֹּל יוֹדְעִים וְאוֹמְרִים בְּפִיהֶם שֶׁהֵן מֵתִים. אַבְרָהָם אוֹמֵר, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית טו, ב) . יִצְחָק, בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (בראשית כז, ד) . יַעֲקֹב, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁנָּטָה לָמוּת. לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.