מדרש תנחומא, ויחי טז

1‎ וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וְגוֹ'. בֵּרַךְ אוֹתוֹ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בֵּרַךְ אֹתָם. לָמָּה, לְפִי שֶׁנָּתַן לִיהוּדָה גְּבוּרָתוֹ שֶׁל אֲרִי, וּלְיוֹסֵף גְּבוּרָתוֹ שֶׁל שׁוֹר, וּלְנַפְתָּלִי קַלּוּת אַיָּל, וּלְדָן נְשִׁיכָתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, תֹּאמַר שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה, הֲרֵי כְּלָלָן כֻּלָּם בָּאַחֲרוֹנָה, אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.

2לְפִי שֶׁחִלֵּק לָהֶם אֶת הָאָרֶץ, וְנָתַן לִיהוּדָה אֶרֶץ שֶׁהִיא עוֹשָׂה שְׂעוֹרִים, וּלְבִנְיָמִין אֶרֶץ שֶׁהִיא עוֹשָׂה חִטִּים, אַף עַל פִּי כֵן כְּלָלָן אֵלּוּ בָאֵלּוּ, שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין אֵלּוּ מִשֶּׁל אֵלּוּ. הֱוֵי וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם. אֲלֵיהֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לָהֶם. וְזֹאת, עָתִיד נָבִיא לְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּיּוֹצֵא בוֹ. בְּמָקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי אָנִי, הוּא יַתְחִיל לְבָרֵךְ אֶתְכֶם. וְכֵן עָשָׂה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה (דברים לג, א) . אָמַר לָהֶם: אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵימָתַי מַגִּיעוֹת לָכֶם הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ, מִשָּׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וְגוֹ' (דברים ד, מד) .

3וְאַף בְּמַה שֶּׁחָתַם לָהֶם יַעֲקֹב, פָּתַח מֹשֶׁה. אָמַר מֹשֶׁה, מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן (תהלים קיט, ק) . יִצְחָק כְּשֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב, אָמַר לוֹ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ (בראשית כח, ג) . בַּמֶּה חָתַם בְּסוֹף בִּרְכָתוֹ, בִּקְרִיאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךָ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ (בראשית כח, א) . וְיַעֲקֹב בְּמַה שֶּׁפָּסַק אָבִיו, מִשָּׁם הִתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וְחָתַן וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר. וּמֹשֶׁה כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשְּׁבָטִים, פָּתַח מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַבְּרָכָה, וְחָתַם בְּאַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וְאַף דָּוִד כְּשֶׁהִתְחִיל בְּשִׁירָה, פָּתַח בְּמָקוֹם שֶׁפָּסַק מֹשֶׁה, בְּאַשְׁרֵי הָאִישׁ (תהלים א, א) . הֱוֵי, מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן.