מדרש תנחומא, ויחי ז

1‎ וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, מַהוּ שֶׁיַּעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן. רְאֵה כַּמָּה חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵבָה, שֶׁאֵינוֹ עוֹנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן. אָמַר רַבִּי חָנִין, עֲשָׂרָה נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד מֵהֶן עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וּפוֹרֵס עַל שְׁמַע, עָלָיו נֶאֱמַר, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה״‎ש ב, ב) .

2אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת בְּרִיּוֹתַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ (בראשית ט, א) , וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א) , וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. מִכָּאן וָאֵילַךְ, יְהוּ הַכֹּהֲנִים וְהַצַּדִּיקִים מְבָרְכִין אֶתְכֶם.

3מִנַּיִן זָכוּ הַכֹּהֲנִים לִבְרָכוֹת שֶׁיְּהוּ מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִיִּצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ נֵלְכָה עַד כֹּה (בראשית כב, ה) , וְאֵין כֹּה אֶלָּא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה תְבָרְכוּ (במדבר ו, כג) . וְרַבָּנָן אָמְרֵי: מִמַּתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגִּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ג) .