מדרש תנחומא, ויצא ז

1‎ וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים (תהלים קמו, ז) , אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי פִנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְמִצְרַיִם מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, וְלֹא הָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִי עָשָׂה דִינָן, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים.

2דָּבָר אַחֵר, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, זֶה יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעֲשָׁקַתּוּ אֲדוֹנָתוֹ וְאָמְרָה, בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי (בראשית לט, יז) . אָמְרָה לוֹ: אִם אֵין אַתְּ שׁוֹמֵעַ לִי אֲנִי פוֹסֶקֶת בְּלָאדִין שֶׁלָּךְ. אָמַר לָהּ: נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יַאֲכִילֵנִי. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מַכְנִיסְךָ בַּכְּבָלִים. אָמַר לָהּ: ה' מַתִּיר אֲסוּרִים. אָמְרָה לוֹ: עֵינֶיךָ הַיָּפוֹת אֲנִי מְעַוַּרְתָּן. אָמַר לָהּ: ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מַגְלָה אוֹתָךְ. אָמַר לָהּ: ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים.

3דָּבָר אַחֵר, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים, זוֹ רָחֵל שֶׁהָיְתָה עֲשׁוּקָה, שֶׁהוֹשִׁיבָהּ אָבִיהָ בְּאַפִּרְיוֹן וְהִכְנִיס אֶת לֵאָה וְכִבָּה אֶת הַפַּנָּסִין וְהוֹצִיא בְּיָדוֹ אֶת רָחֵל, יֵשׁ עֹשֶׁק גָּדוֹל מִזֶּה. וּמִי עָשָׂה דִינָהּ, נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. שֶׁהָיְתָה רְעֵבָה מִבָּנִים. ה' מַתִּיר אֲסוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וְגוֹ'. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, לָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד.