תנחומא בובר, בלק ט

1ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם (שם שם יב) . א"ל א"כ אקללם במקומי, לא תאר את העם (שם) , א"ל אברכם, א"ל אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא (שם) , משל אמרי ליה לצרעה, לא מן דובשך ולא מן עוקצך.

2ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם וגו' (שם שם יג) . לא אמר להם לא נתן לי הקב"ה רשות לילך ולא לקלל, אלא מאן ה' לתתי להלוך עמכם (שם) , אמר לי אינו כבודך לילך עם אילו, אלא עם גדולים מהם, שהוא חפץ בכבודי, ויקומו שרי מואב (וילכו) [ויבאו] אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלוך עמנו (שם שם יד) , לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה (שם שם טו) .

3ויבואו אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור וגו' כי כבד אכבדך מאד (שם שם טז יז) , יותר ממה שהיית [מבקש] לשעבר אני נותן, וכל מה שאתה חפץ, ומה שאתה גוזר אעשה.

4ויען בלעם ויאמר אל (שרי) [עבדי] בלק אם יתן לי בלק וגו' (שם שם יח) . מיכאן אתה למד שהיה בו (רוח גבוה, עין רעה), [עין רעה, רוח גבוה], נפש רחבה. עין רעה, שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו (שם כד ב) , ורוח גבוהה, מאן ה' לתתי להלוך עמכם (שם כב יג) , נפש רחבה, אם יתן לי בלק [מלא ביתו כסף וזהב] (שם שם יח) .

5לא אוכל לעבור [את פי ה'] (במדבר כב יח) . מתנבא שאינ יכול לבטל את הברכות שנתברכו אבות מפי השכינה.

6ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה (שם שם יט) . שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים.

7ואדעה מה יוסף ה' (שם) . שהיה מתנבא שעתיד הקב"ה להוסיף להם ברכות על ידו.