תנחומא בובר, בהר ד

1ועשיתם את חקותי וגו' [והארץ לא תמכר לצמיתות] (שם כה יחי ג) . א"ל הקב"ה כשם שמכרתי את עמי, וחזרתי עוד וקרבתים, שנאמר שובו בנים שובבים (אמר) [נאום] ה' כי (אני( [אנכי] בעלתי בכם (ירמיה ד יד) , וכתיב [כי] כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעיה נב ג) , לכך לא תמכר הארץ לחלוטין, שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ (ויקרא כה כג) , חביבה עלי ארץ ישראל שקידשתי אותה מכל הארצות, תדע לך כשהיתה ארץ ישראל מתחלקת לשבטים, לא היתה עוברת משבט לשבט, אלא [נחלקת] כל שבט בפני עצמו, תדע לך וראה כמה דינין דנו בנות צלפחד שלא תתעבר נחלתן משבט לשבט אחר, והודה הקב"ה לדבריהם, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' (במדבר כז ז) , ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר (שם לו ט) , לפיכך אם נמצא לו גואל יפה, ואם לאו מי שלקחה עשה לפניו עד היובל ומוציאה ביובל, שנאמר ויוצא (ביובל) [מעמך] הוא ובניו עמו (ויקרא כה מא) , אמר הקב"ה כשתקרב שנת הגאולה אני גואל אתכם, שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (ישעיה סג יד) .