תנחומא בובר, מצורע ח

1[זאת תהיה תורת המצורע] ביום טהרתו. במה בשתי צפרים חיות טהורות, מה נשתנה קרבנו מכל הקרבנות, אלא הוא סיפר לשון הרע, לפיכך אמר הכתוב צפרים, שהן מוליכות קולן, שנאמר כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ) .

2ועץ ארז. הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז, באתה עליו את הצרעת, דאמר ר' שמעון בן אלעזר על גסות הרוח הצרעת באה, שכן אתה מוצא בעזיהו (ובחזקתו) [וכחזקתו] גבה לבו עד להשחית וימעול (מעל) בה' [אלהיו], ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו (דה"ב כו טז יט) , ובאזוב, אין באילנות ]נמוך] כאזוב, לפי שהשפיל עצמו, לפיכך מתרפא על ידי אזוב.

3ושחט את הצפור האחת (ויקרא יד ה) . למה שוחט אחת ומשלח אחת, אלא אם עשה תשובה אין את רואה אותה עוד, ואם אין את חוזר בך, הצרעת חוזרת עליך, כשם שהצפור החיה יכולה לחזור, לכך ושלח את הצפור וגו'.

4והובא אל הכהן (שם שם ב) . מהו והובא, והוא בא, למה שהכל רחוקין ממנו, שכן דוד אמר אוהבי ורעי (רחקו ממני) מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו (תהלים לח יב) , וכן הוא אומר בדד ישב מחוץ למחנה (ויקרא יג מו) , לכך נאמר והובא, והוא בא.