תנחומא בובר, תולדות ט
תנחומא בובר · Midrash Tanchuma Buber, Toldot 9
Open in the reader →1ד"א ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ושלמה צווה כסף סגים מצופה על חרס שפתים דולקים ולב רע (משלי כו כג) , למה עשו היה דומה למולייר שמבחוץ הוא של זהב, ומרגליות קבועות בו, אלא מבפנים הוא של חרס [כך היה עשו אומר לאביו הנני, ובלבו היה אומר מתי ימות], שנאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז מא) , הרי כסף סגים מצופה על חרס וגו' ופן אתה מוצא שזרעו של [עשו] המן אומר בלבו, ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו) , אמר נבל בלבו (תהלים יד א) , ואתה אמרת בלבבך שמים אעלה וגו' (ישעיה יד יג) , והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וגו' (יחזקאל לח י) , אמר בלבו שכח אל (תהלים י יא) , ועתה שמעי (נא את) [זאת] עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה [אני ואפסי עוד] (ישעיה מז ח) הוי כי שבע תועבות בלבו, ושלמה צווח כסף סגים וגו'.