תנחומא בובר, וירא לז

1ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (בראשית כא ב) . הקיש עיבורה ללידתה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, חזקיה בר חייא אמר מהו לזקוניו, טוחן ולא פולט, לזקוניו שהיה זקן הרבה.

2ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים (שם שם ו) . מלמד שבשעה שנולד יצחק נתרפאו החולים, ונתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים, לפיכך הוא אומר צחוק עשה לי אלהים. אמר ר' ברכיה הכהן מהו כל השומע יצחק לי, וכי הכל שמעו, אלא מהו כל השומע, שהוסיף הקב"ה על מאורתן של חמה ולבנה, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים (שם א טז) , לכך כל השומע יצחק לי.

3ותאמר מי מלל לאברהם (שם כא ז) , שיש בו ליחה של נערות, ואין לשון מלל אלא לשון לח, כד"א וקטפת מלילות (דברים כג כו) .

4ד"א מי מלל. שעתידין בני לומר לפני הקב"ה בים, מי כמוכה וגו' (שמות טו יא) .

5הניקה בנים שרה וגו' (בראשית כא ז) . אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' חלקיה ולא יצחק בלבד ילדה, שהוא אומר היניקה בנים שרה, אלא מהו מי מלל, מ' ארבעים ל' ל' ששים, הרי מאה, מי בישר לאברהם מבן מאה שנה אתה מוליד.

6ד"א היניקה בנים שרה, ר' פנחס הכהן בר חמא אמר כיון שילדה שרה היו נשי אומות העולם תמהים לומר אפשר שילדה, והיו אומרין אלו לאלו והלא זקנה שרה, ושמא שפחתה היא, ומה היו עושות, היו נוטלות בניהן והולכות אצל שרה, ואומרות לה היניקי את הילד הזה, והיתה מניקה את בניהם, שנאמר היניקה בנים שרה.