תנחומא בובר, ויקרא יג

1ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' (ויקרא ה א) . זש"ה אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים (קהלת ה א) , אלו בני אדם שמחרפין שמו של הקב"ה, בוא וראה משנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו, שנאמר כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד) , ולמה לא נבראו בכולו, שאינן כדי להזכיר שמו של הקב"ה שלם, אוי להם לבריות שמחרפין שמו של הקב"ה חנם, ראה מה כתיב בקרבנות, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א ב) , אינו אומר לה' קרבן, לה' עולה, ובני אדם שמחרפין את שמו חנם, לכך נאמר אל תבהל על פיך וגו' [כי האלהים בשמים ואתה על הארץ], כי מי יאמר שהאלהים אינו בשמים, ואין בני אדם על הארץ, אלא אמר שלמה כל זמן שהחלש שבחלשים מלמעלה, הוא נוצח את הגבור מלמטה, צא ולמד מאבימלך ותשלך אשה אחת פלח רכב [על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו ] (שופטים ט נג) , וגבור שבגבורים מלמעלה על אחת כמה וכמה, ראה מה כתיב בו, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין [וכמצביה עבדן בחיל שמיא ודיירי ארעא] (דניאל ד לב) , וכתב כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ (תהלים מז ג) , ובני אדם למטן, על כן יהיו דבריך מעטים, ומה עליך לעשות, ליתן ידך על פיך ועל אזנך שלא לדבר ושלא לשמוע, לכך אמר נפש כי תחטא.