מדרש תנאים על ספר דברים א:ד

1אחרי הכתו את סיחון מה ראה שלא הוכיחן אלא לאחר מפולת סיחון ועוג אלא אמר משה אם אני מוכיחן קודם לכאן היו אומרים מתירא הוא מסיחון ועוג שאינו יכול להם לפיכך מטיח בנו דברים:

2מושלו משל לה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו קלוסקאות רבות אמר להם איני נותן חזרו ואמרו תן לנו קלוסקאות אמר להם אפטורפוס שלו מפני שהמלך כשר וכי מניין לו רחיות ותנורי במדבר כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל בתחילה עכשו הן אומרים מפני שאינו יכול להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו לא עשה כן אלא כיון שהכניסן לארץ וראה שנפל סיחון ועוג לפניו התחיל מוכיחן ובוחין לכך נאמר אחרי הכתו:

3ד״א למה לא הוכיחן אלא לאחר מפולת סיחון ועוג מפני שהיתה דעתן מיטרפת לפיכך המתין להם עד שנפלו סיחון ועוג בידם וירשו את ארצם ונתישבה דעתם ואחר כך הוכיחן עד שיקבלו תוכחה שאינו דומה מקבל תוכחת מישוב הדעת למקבל תוכחת מתוך טירוף דעת:

4את סיחון מל' האמרי אשר יוש' בחש' אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון קשה היה מפני שהמדינה קשה או אלו לא היה חשבון קשה וסיחון שרוי בתוכה קשה היתה מפני שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:

5ואת עוג מלך הב' אש' יו' בעשתרות אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה מפני שהמדינה קשה או אלו לא היתה עשתרות קשה ועוג שרוי בתוכה קשה היתה מפני שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה:

6את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הב' מפני מה נאמר זה לעצמו וזה לעצמו ללמדך שהיו קשים ולא סייעו זה את זה במלחמה ועליהם נאמר (שה״ש ד' ח') ממעונות אריות מהרי נמרים:

7ד״א למה נאמר זה לעצמו וזה לעצמו מפני שהין חייבין לומר שירה על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו וכיון שלא אמרו עליהם שירה בא דוד מלך ישראל ואמר עליהם שירה שנ' (תה' קל״ו י״ט) לסיחון מלך האמ' כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו וכשם שאמר דוד על מפלתן כך עתידין ישראל לומר על מפולת ארבע מלכיות שנ' (ישעי' מ״ב י', י״ב) שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ ישימו לה' כבוד: