מדרש תנאים על ספר דברים כב:יב

1לא תל' שעט' גדלים תע' לך שניהם בדבור אחד:

2זכור (שמות כ ח) ושמור (ה יב) שניהם נאמ' בדבור אחד:

3מחלליה מות יומת (שמות לא יד) וביום השבת שני כבשים (במד' כח ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:

4וכל בת ירשת נחלה ממ' בני ישר' ולא תסב נח' לב' ישר' ממט' למטה אחר (ע' במד' לו ז - ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:

5ערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' יח טז) יבמה יבא עליה (כה ה) שניהם נאמ' בדבור אחד:

6מה שאין אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד כמו שנ' (ע' תה' סב יב) אחת דבר אלהים בקדשו שתים זו שמעתי ואומ' (יר' כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה':

7לא תלבש שעטנז גדלים תע' לך מיכן אמ' סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין אמ' בית הלל לבית שמאי תדחה מצוה בלא תעשה למצות עשה אמ' להם בית שמאי מצינו בכל המצות שבתורה שקדמה מצות עשה למצות בלא תעשה אבל כאן תקדום מצות לא תעשה למצות עשה:

8גדלים תע' לך למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' טו לח) ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו ת״ל גד' תע' לך כמה גדילה נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל בית שמאי אומ' ארבעה כמה תהא משלשת בית שמאי אומ' ארבע ובית הלל אומ' שלשה ושליש שבית הלל אומ' אחת מארבע לטפח של כל אדם והלכה כבית שמאי בד״א בתחלתה אבל בשייריה ובגרדומיה כל שהוא:

9גדלים תע' לך זה לבן מנ' לרבות את התכלת ת״ל (שם) ונתנו על ציצית הכ' פת' תכ':

10תע' לך ולא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה:

11תעשה לך לשם חובה מלמד שצריכה טויה לשמה:

12על ארבע כנ' כסו' לפי שהוא אומר (שם) על כנפי בגדיהם יכול בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת״ל על ארבע יצאו אלו משמע מוציא את אלו ומביא כרים וכסתות ת״ל אשר תכסה בה יצאו כרים וכסתות:

13אשר תכסה בה לרבות כסות סומה:

14אשר תכסה בה פרט למקופלת ומונחת בקפסה:

15על ארבע כנ' כסו' בעלת ארבע ולא בעלת שלש או יכול בעלת ארבע ולא בעלת חמש ת״ל אשר תכ' בה אפלו בעלת חמש או יתר ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש לפי שיש בכלל חמש ארבע:

16יכול יטיל (שלש) [חמש] ציציות לבעלת חמש ושש ציציות לבעלת שש ת״ל על ארבע הא כיצד מטיל ארבע הציציות לארבע הכנפות המרוחקות זו מזו:

17על ארבע כנ' כסו' שומע אני אע"פ שאינה מכסה ראשו ורובו ת״ל אשר תכ' בה כסות שהוא מכסה ראשו ורובו אמרתי (מיכן [אמרו] מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך בשוק לבדו ואינו צריך אחר לשמרו ולילך עמו):