מדרש תנאים על ספר דברים כב:יט

1וענשו אתו מאה כסף מאה סלעים צורי החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה שהאונס והמפתה נותן מאתים זוז והמוציא שם רע נותן ארבע מאות זוז הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:

2כיוצא בו אתה אומר (שמות כא יז) ומק' אביו ואמו מות יומת ומכה אביו ואמו מות יומת (שם כא טו) זה בסקלה וזה בחנק הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:

3כיוצא בו אתה אומר (במד' יד כב) וינסו אותי זה עשר פעמים והלא מעשה העגל היה ביניהם ומה ת״ל זה אלא זו עשירית כנגד כולן ואיזו זו לשון הרע שלמרגלים שנ' בם (שם יד לז) וימתו האנ' מוצ' דבת הא' רע' במג' והרי דברים קל וחומר ומה אלו שאמרו לשון הרע על הארץ שאינה לא שומעת ולא רואה ולא מדברת כך הביא עליהן המקום פורענות האומ' לשון הרע על חברו שהוא כדמותו של מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתבואנו פורענות וה״א (ע' משלי ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת לבו הרי שלש עשרה וכשאתה בא למנין אינן אלא שבע ומה ת״ל ושבע אלא זה שביעי שהוא שקול כנגד הכל ואיזה זה לשון הרע שנ' (שם יט) ומשלח מדנים בין אחים:

4קשה לשון הרע לפני מי שאמר והיה העולם שהוא גורם גלות וע״ז וכן דוד אומ' (תה' קכ ה) אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר אמר דוד נדמיתי לערבי מפני מה נדמיתי לערבי מפני לשון הרע שנ' (שם ו) רבת שכנה לה נפשי עם שנאי שלום וה״א (ש״א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים וכי עלת על דעת דוד המלך ע״ז אלא כך דרש קשה לשון [הרע] שהוא גורם גלות וע״ז וה״א (ע' משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון אהב' יאכל פריה אוהב טובה יאכל פירותיה אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעללי' יאכלו (ישע' ג י) אוהב רעה אוכל פירותיה אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא):

5נבוכדנצר מעשים עשה וסנחריב דברים דבר שנא' (ע' דהי״ב לב יז) וספרים כתב לחרף באל חי:

6בנבוכדנצר מהוא אומ' (יר' נא נז) והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו:

7ובסנחריב הוא אומ' (ע' דהי״ב לב כא) וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומוציאי מעיו שם הפילוהו בחרב:

8ונתנו לאבי הנערה מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל כי הוציא שם רע מיכן אמ' היתה יתומה הרי הוא שלה:

9ונתנו לאבי הנ' ולא לאבי הבוגרת ולא הקטנה:

10נערה מלא דבר הכת':

11ונתנו לאבי הנ' פרט לגיורת שהיא הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה:

12שאין לה מאה כסף וה״א כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שתהא הורתה ולידתה בקדושה:

13כי הוציא שם רע על בתו' ישראל לא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל:

14ולו תהיה לא' על כרחו:

15ולו תהיה לא' בראויה לו לאשה הכת' מדבר להוציא אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:

16לא יוכל של' כל ימ' ואפלו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם או אפלו נמצא בה דבר ערוה אלא הרי הוא בכלל כי יקח איש אשה ובעלה [וגו'] (כד א):