מדרש תנאים על ספר דברים כד:טו

1ביומו תתן שכרו מצות עשה אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים:

2ביומו תתן שכ' ולא תב' על' הש' זה שכיר לילה שהוא גובה כל היום אין לי אלא שכיר לילה שהוא גובה כל היום שכיר יום שהוא גובה כל הלילה מנ' ת״ל (ויק' יט יג) לא תלין פע' שכ' אתך עד בקר:

3שכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות שללילה גובה כל הלילה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה:

4ולא תב' על' הש' (אם איחרו לאחר זמנו עובר בלא תעשה) מפני מה טעמו של דבר מגיד כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפ' מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר לך את עצמו לא שתתן לו את שכרו:

5ד״א ואליו הוא נשא את נפשו מלמד שכל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל את נפשו ממנו:

6למה השכיר דומה למי שהיה מהלך בדרך וחמורו אחריו לקח לו אלומה של עמיר נתנה על כתיפו והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכול אותה אלומה מה עשה אותו האיש העמיד החמור בתוך הבית וקשר את האלומה למעלה ממנו אמרו לו רשע כל הדרך הוא רץ בשבילה ועכשיו אין אתה נותנה לפניו כך השכיר עמל ומצטער כל היום לשכרו ואת מוציאו ריקן ואליו הוא נשא את נפשו:

7ד״א ואליו הוא נשא את נפ' הרי זו אזהרה לפועל שיעשה בכל כוחו:

8ולא יקרא עליך אל ה' יכול מצוה שלא לקרות ת״ל (טו ט) וקרא עליך אל ה' יכול מצוה לקרות ת״ל ולא יקרא עליך אל ה' אלא ממהרני ליפרע על ידי קורא יתר ממי שאינו קורא:

9והיה בך חאט שלא תאמר בממון חטאתי וממון מכפר לי ת״ל והיה בך חאט ממך נפרעין אין נפרעין מממונך:

10בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו ואלו הן הכובש שכר שכיר והנודר ואינו משלם והמעלים עיניו מן הצדקה:

11הכובש שכר שכיר דכתיב ביומו תתן שכ' וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:

12והנודר ואינו מקיים דכת' (כג כב) כי תדר נדר וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך:

13והמעלים עיניו מן הצדקה דכת' (טו ט) השמר לך פן יהי' דבר עם לב' וכת' ביה והיה בך חאט ולא בממונך: