מדרש תנאים על ספר דברים כד:יט

1כי תקצור פרט לשקצרוהו גוים או לסטים או קרסמוה נמלים או שיברתה הרוח או בהמה:

2קצירך פרט לאחרים קצירך פרט להקדש:

3בשדך פרט לשעפו עמריו ברוח חזקה לתוך שדה חבירו ושכח שם עומר שאינו שכחה שנ' בשדך:

4ושכחת עד שישכחוהו כל אדם מיכן אמ' העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלין שכחוהו אלו ואלו והיו שם אחרים עוברין ורואין אותו עמדו העניים בפניו או שחפוהו בקש והוא זוכר את הקש הרי זה אינו שכחה:

5כי תקצר ושכחת מה קציר שאין אחריו קציר אף עימור שאין אחריו עימור מיכן אמ' המעמר לכובעות ולכומסות לחררה ולעמרים אין לו שכחה ממנו ולגרן יש לו שכחה המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה:

6ר׳א כי תקצר ושכחת עומר שסביבותיו קציר שכחה אבל עומר שסביבותיו קמה אינו שכחה:

7ר׳א ושכחת עמר עומר שאתה שוכחו לעולם ואין אתה יודע בו אלא אם תשוב ותראהו יצא שאתה זוכרו לאחר זמן מיכן אמ' כל זית שיש לו שם בשדה כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה וכן השפכני והבשני והעומד בצד הגת או בצד הפרצה:

8עמר עומר ולא גדיש מיכן אמ' עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה:

9עומר יכול אחד ולא שנים ת״ל (ויק' יט י) לעני ולגר תע' אתם אחד לעני ואחד לגר מיכן אמ' שני עמרים שכחה ושלשה אינן שכחה שני צבורי זתים והחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה שני חצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה:

10בשדה לרבות את הטמונין כגון הלוף והשום והבצלים:

11ד״א בשדה לרבות את הקמה:

12ד״א בשדה לא בעיר מיכן אמ' היה בעל השדה בעיר ואמר יודע אני שהפועלין שכחין עומר שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה ואם היה בשדה ואמר כן ושכחוהו אינו שכחה שהשכוח מעיקרו בשדה הוא השכחה אבל בעיר אפלו זכור ולבסוף שכוח הרי זה שכחה:

13שנ' ושכחת עמר בשדה בשדה לא בעיר:

14לא תשוב לקח' פרט לראשי השורות ואלו הן ראשי השורות שנים שהתחילו מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם שלפניהם שכחה ושלאחריהם אינו שכחה:

15היחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה שהוא בבל תשוב זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה וכל שאינו בבל תשוב אינו שכחה:

16ד״א לא תשוב לקח' עמר שאתה יכול לפשוט את ידך וליטלו שכחה יצא עמר שיש בו סאתים שאין את יכול לפשוט את ידך וליטלו שאינו שכחה:

17ד״א לא תשוב לקח' למה נאמר לפי שהוא אומ' לגר ליתום ולאלמנה יהיה מצות עשה מצות בלא תעשה מנ' ת״ל לא תשוב לקח':

18לא תשוב לקח' שומע אני אם שב ועבר על המצוה יהא פטור ת״ל לגר ליתו' ולאלמ' יהי':

19לגר ולאלמנה יהיה מנ' שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פיאה פיאה ת״ל לגר לית' ולאלמ' יהיה:

20למען יב' ה' אלה' והלא הדברים קל וחומ' מה אם עומר שכחה שהניחו בלא מתכוין הרי הוא מקבל עליו ברכה קל וחומ' למניחו במתכוין והרי הדברים קל וחומ' מה אם מי שבאת על ידו ספק מצוה בלא ידע אמרה תורה למען יברכך ה' אלה' קל וחומר לשאר כל המצות שבתורה:

21מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדיהו אמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים אמ' לו אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יתר מכל המצות אמר לו בני כל מצות שבתורה נתן לנו הקב״ה לדעתינו וזו שלא לדעתינו וה״א כי תקצר ושכחת קבע לנו הקב״ה ברכה דכת' למען יברכך ה' אלהיך והלא הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוין לזכות וזכה מעלין עליו כאלו נתכוין לזכות וזכה המתכוין לזכות וזכה על אחת כמה וכמה:

22כיוצא בדבר אתה אומ' (ע' ויק' ה יז) והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה אם מי שלא נתכוין לחטוא וחטא מעלין עליו כאלו חטא המתכוין לחטוא על אחת כמה וכמה: