מנחת חינוך, קומץ מנחה קפה

1מצוה קפ"ה בפיסקא המתחלת אם דחה וכו' כתבתי שם דאם המית את השעיר בשחיטה אפשר דמותר באכילה ג"כ ואין סברא לפ"ד כלל לאסור באכילה ועכשיו עלה בדעתי דאפי' אם נתגלגל מן הצוק ונעשה אברים למה לא יהיו מותרין באכילה כיון דמבואר בגמרא יומא ד' ס"ד דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו ועובר משום אותו ואת בנו לא תשחטו אע"ג דכתיב לשון שחיטה אך דדחייתו לצוק זהו שחיטתו כיון דהתורה ציותה כן מה לי שחיטה מה לי דחיה כמו במליקה דהתורה התירה במקדש לאכול אע"פ שהוא נבילה כיון דהתורה ציותה למלוק במקדש והו"ל המליקה שחיטה כה"נ אפשר דמותרים האברים באכילה ג"כ ואפ"ל דלענין אכילה כיון דכתיב וזבחת ואכלת לא התירה התורה לאכול רק ע"י זביחה רק במליקה גזירת הכתוב הוא דמצוה לאכול עיין במנחות דף ע"ג ע"א לכל חטאתם לרבות חטאת העוף דסד"א נבילה הוא ודוקא במליקה דמבואר בקרא אבל היכי דאין מבואר להדיא דמותר באכילה אע"ג דהתורה ציותה כן ולא הוי כשחיטה רק לענין או"ב ולפ"ז לענין שאינו מטמא כנבילה ג"כ:

2והנה בפנים כתבתי דטהורים מידי נבילה כמו עגלה ערופה והר"מ לא הביא זה ושם בע"ע מביא הר"מ דעריפתה מטהרתה מידי נבילה ושם הביא משום דכפרה כתיב בה כקדשים ולכאורה י"ל בשעיר דלא כתיב בי' כפרה אינו מטהרה אך מבואר בכמה מקומות בתוס' עיין בקידושין בתוס' ס"פ האיש מקדש דכפרה דכתיב בה היינו דוקא מחיים וא"כ י"ל דזה דמטהרתה אין הטעם משום דכתיב בה כפרה רק דהתורה ציותה כן הוי כשחיטתה לטהרה וכ"נ מדברי התוס' בחולין ד' פ"ב:

3עוד שם הבאתי דברי הרמב"ם שאם חל ג' או ז' בשבת דוחין את ההזאה וכן לשון הר"מ בה' עבודת יוה"כ ועייו צל"ח פסחים ד' פ' שחידש שם וכתב שהזי' בג' דוחה את השבת דאין כאן תיקון ובר"מ הנ"ל מבואר להיפוך. וצ"ע שלא הביא דברי הר"מ כלל:

4עוד שם הבאתי הש"ס דיבמות דזר ששימש ביוה"כ שחל להיות בשבת חייב וכו'. והנה נראה דהיכי שבאמת עבד הכה"ג ואח"כ נודע שהוא חלל דהוי כמו זר מעיקרו מ"מ עבודתו כשירה כמו דדרש הש"ס במכות מקרא דברך ד' חילו ע"ש דף י"א ולשיטת הר"מ פ"ו מה' ביאת מקדש אפי' נודע מעיקרו שהוא חלל ועבד עבודה ביוה"כ שחל להיות בשבת מ"מ אין עליו חיוב כלל דכמו דלדידי' מהני זה לענין שלא נפסל העבודה מה"ט ה"ה דנקרא לענין זה נמי כה"ג ועבודתו כשרה. וכן נתבאר להדיא בש"ס דמכות שם בפלוגתא דמתה כהונה או בטלה כהונה דמיירי לענין כה"ג ולא מבעיא למ"ד דסובר מתה משום דכיון דעבודתו כשירה מיקרי כה"ג לכל מילי אך אפי' למ"ד בטלה כהונה וכ"פ הרמב"ם פ"י מה' רוצח מ"מ כיון דעכ"פ מודה דהוי עבודתו כשירה מקרא דברך ה' חילו דלענין עבודה הורצה אפי' חללין שבו ה"ה לענין יוה"כ דמ"ש והוא פשוט וכתבתי זאת לפי שראיתי להגאון הפלאה במס' כתובות ד' כ"ב וד' כ"ו שכתב ליישב קושיתו שם אדברי התוס' שם שכ' דלענין זה יש נ"מ לענין מיתה אי יעבוד בנה עבודה בשבת וע"ז הקשה דהא חלל שעבד עבודתו כשרה וע"כ המציא דנ"מ לענין יוה"כ ובשחיטת פרו בזר ומשום דנהי דנקרא כהן לענין עבודה מ"מ אינו נקרא כה"ג ע"ש בדבריו בב' מקומות אלו ולפ"ד דבריו תמוהים ואשתמיטתיה הש"ס דמכות שהבאתי דמבואר דנקרא ג"כ כה"ג מה"ט וכמ"ש וצ"ע:

5שם אין קטיגור נעשה סניגור ע' בס' קהלת יעקב שכתב בשם האלגאזי בשמע שלמה שהביא קושית הרא"ם דאיך פר מכפר מעשה עגל והא אין קטיגור נעשה סניגור. ותי' דשאני הכא שכבר נשחט הקטיגור ע"ש. ותימה שהקושי' והתירוץ הם ש"ס מפורש במס' ר"ה דף כ"ח דפריך והא איכא פר ומשני כיון דאישתני כו' עי"ש וצ"ע: