מנחת חינוך, קומץ מנחה תי
מנחת חינוך · Minchat Chinukh, Kometz Mincha 410
Open in the reader →1מצוה ת"י גלות להורג בשוגג וכו'. בא לידי שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשע"ב נשאל שם אם מלך ההורג בשוגג אם גולה כו' וכת' שם דבמלכי ישראל לא דנין אותו וכו' ובאמת השאלה הוא על קודם גזירה כי בימי ינאי המלך גזרו זה והיה בבית שני. ולעיקר השאלה כתב שם דנראה לו דאינו גולה כמו דקי"ל הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו דכתיב וחי כו' עביד ליה כי היכי דנחי' וכו'. ה"נ אם יהי' גולה צריכין לגלות עמו כל עבדיו ומשרתיו וכו' וזה צ"ע לפי דעתו. דבגמ' מכות דף יו"ד אינו מבואר רק רב או תלמיד וכן בר"מ פ"ז מה' רוצח ושמירת נפש דהתורה היא עיקר חיותו. (עי' היטב בל' הרמב"ם). אבל אדם שהוא מורגל בעבדים ומשמשים הרבה צ"ע וכי מי שהוא עשיר גדול ויש לו עבדי' הרבה ומשמשים ושאר דברים צריכין לגלות עמו כל עבדיו וגם לפי דעתי זה אינו לעיכוב אלא למצוה דוחי וכו' אבל היכי שאי אפשר לגלות עמו הישיבה שלא יגלה הרב או התלמיד בעצמו זה אין סברא לענ"ד. ולפי דעתי נראה דודאי גולה כיון דפוסק הר"ם שם פ"ז הי"ד מה' רוצח דרוצח אע"פ שנתכפר אינו חוזר לשררה שהיה בה לעולם אלא הרי הוא יורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובא תקלה גדולה כזו על ידו ע"כ ועי' בכ"מ שפסק כר"י וכו' א"כ מה במקום שנתכפר והי' בגלות אינו חוזר להשררה מכ"ש קודם שגלה ולא הי' לו כפרה עוד כ"ש שמורידין אותו מגדולתו מפני התקלה הגדולה א"כ בודאי מלך שהרג נפש בשוגג בודאי תיכף מורידין אותו א"כ לא הוי מלך כלל ומגלין אותו. והרדב"ז מסיים שם והיינו דלא אשכחן מלך שעבר כמו כ"ג שעבר. ולכאורה דבריו אינם מובנים. ולפי מה שכ' נראה דכוונתו כמו שכתבנו דאי אמרינן יגלה א"כ לא יהי' מלך דאינו חוזר וכו' ובאמת לא מצאנו מלך שעבר רק כהן גדול שעבר. ולדידי דבריו צ"ע מאד עיין בהוריות דף יו"ד וי"א מבואר שם נשיא שעבר וכו' והיינו מלך כמו שמבואר שם לענין קרבן עיין שם ואשכחן מלך שעבר ולדעתי מ"ש הוא נכון בעזה"י דרוש וקבל שכר. ועי' ברש"י מכות דף י"ג ד"ה חוזר לשררה שהי' בה כתב שם אם הי' נשיא וכו' ור"י סובר דאינו חוזר לשררתו. אך אין כל כך ראיה דאפשר דמיירי מנשיא שבט או נשיא אב"ד:
2עוד שם בדיני רוצח שגולה לעיר מקלט. גרסינן במסכת מכות דף י"א נגמר דינו ונעשה כה"ג בן גרושה או בן חלוצה פליגי בה רב אמי ור"י נפחא חד אמר מתה כהונה וח"א בטלה כהונה וכו'. והנה הר"מ פסק דבטלה כהונה ונ"ל דאם נסתלק הכה"ג ע"י מלך דיכול לסלקו מכה"ג כמ"ש התוס' ביומא ד' י"ב ע"ב ד"ה כה"ג משום איבה וכו' שהדבר תלוי במלך ובאחיו הכהנים ונגמר דינו של רוצח ואחר כך סילקו המלך לכה"ג מהיותו כה"ג בודאי אינו מחזיר הרוצח בסילוקו. דהא אפי' בנמצא בע"מ קי"ל בכורות דף י"ב דמוזהר על האלמנה וכמה מצות כהונה גדולה עליו. אם כן מכ"ש בנסתלק על ידי מלך ואחיו הכהנים שעדיין מצות כהונה גדולה עליו ואינו מחזיר את הרוצח בסילוקו עד שימות. ולא דמי למאי דאיתא בגמרא בנמצא ב"ג או ב"ח דהחם אגלאי מילתא למפרע דהי' חלל ולא הי' בו שום דיני כהונה ע"כ קי"ל דבטלה כהונה. ואפי' למאן דסובר מתה כהונה בנמצא בן גרושה ובן חלוצה הא כתב הריטב"א שם הטעם דפסול הנמצא בו ומצערו חשוב כמיתה ומכפרת משום דשם אינו אפי' ככהן הדיוט חיוב שהעמידו עליו ע"כ סובר חד מאן דאמר דמתה כהונה אבל כשנסתלק על פי מלך דעדיין כל מצות כהונה עליו בודאי אינו מחזיר את הרוצח בסילוקו וז"פ לדעתי ועיין בספר יד דוד מה שכתב על דברי התוס' ביומא יע"ש. וגם כשנמצא בן גרושה או בן חלוצה הוא חלל והרי הוא כזר ופסול לעבודה אבל כשנסתלק על פי מלך על כל פנים כהן הדיוט הוא לא שייך למימר כסברת הריטב"א דהא על כל פנים כהן הדיוט הוא ודו"ק ע"כ נ"ל דאינו מחזיר את הרוצח בסילוקו דלא שייך למימר מתה כהונה: