מנחת חינוך, קומץ מנחה מב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh, Kometz Mincha 42
Open in the reader →1מצוה מ"ב הבאתי דברי מהרש"א בגיטין דסובר הא דע"ע רבו מוסר לו שפחה כנענית דוקא שפחה של האדון אבל של אחר לא יעוש"ה והשעה"מ תמה עליו מתמורה דף ל' גבי האומר הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי דפריך שם הש"ס הא שפחה לעבד שרי ע"ש. וע' נו"ב (מהדו"ת תאה"ע סי' ע') וע' שעה"מ פ"ד מה' עבדים בשם מהרח"ש. וכעת נ"ל דא"ש דהא מבואר בש"ע יו"ד סי' רס"ט בעבד שהשיאו רבו אשה דיצא לחירות דמסתמא שיחררו. ולפי"ז ממילא גם הכא כשמוסר האדון השפחה לעבד שא"ש נמי נימא דמסתמא לא עביד איסור כיון דאפשר להיות בהיתר דהיינו דמקני השפחה שלו להאדון של העבד לזמן דהוי קנין גמור כמבואר בר"מ והראב"ד (פכ"ג מה' מכירה) ודעת קצת מהקדמונים דאף לענין אתרוג כה"ג הוא לכם. ועיין בקצה"ח סי' רמ"ג ואף דהאדון לא עשה בה קנין ע' תוס' בכורות י"ח ד"ה אקנויה אקנה לי' דבדבר שעושה להנצל מאיסור לא בעינן קנין וה"נ כן הוא וא"כ שפיר פריך שפחה לעבד משרי שרי. הכוונה כיון דשפחה שלו שרי א"כ יכול לעשות בהיתר וא"כ אנן סהדי שעושה ע"ד היתר ומקנה לזמן וליכא איסור כלל. וע"ז משני ביש לו בנים וליכא שום היתר כנ"ל ליישב. ועפי"ז יצא לנו דמי שיש לו ע"ע וגם לו שפ"כ בשותפות עם אחר דיכול למסור השפ"כ לע"ע שלו אף שיש לאחר חלק בה לפימ"ש הר"ן פ' השותפין דשותפים בשעה שכל א' משתמש הוי כמו קנין לזמן כמו בנכסי לך ואחריך לי וע"ש. וכיון שכן יכול למסור השפ"כ לעבדו דבשעה זו קנויה לו לזמן ועדיף מגוונא דלעיל: