מנחת חינוך, מצוות עשה שמנה הרמב"ן א

1מ"ע שמנה הרמב"ן בסמ"ק של רבינו לשיטתו שסקל כמה מ"ע מחשבון הר"מ והשלים המנין במצות עשה לפי דעתו הגדולה בעזה"י נבאר ג"כ:

2מצוה א הקשה על הר"מ למה לא מנה אכילת מע"ש בירושלים למ"ע ואולי דעת הרב שאינו אלא למנוע אכילתו חוץ לירושלים והוא הלאו שמנאו הרב לא תוכל וכו'. וצ"ע האיך נכלל בהלאו הלא הלאו אינו אלא בנכנסו לירושלים עוברים בלאו אם אכל בחוץ אבל כ"ז שלא נכנסו לירושלים אינו עובר בלאו הזה כמבואר להדיא בש"ס דמכות ובר"מ פ"ב מה' מע"ש ה"ו והעשה לאכול בירושלים היא אף קודם שנכנסו ואסור לאוכלם בחוץ אף קודם שנכנסו א"כ אינו בכלל רק בודאי עשה איכא קודם שנכנסו כמ"ש התוס' במכות דף י"ט ע"ב בד"ה אמר ר"י כו' דעשה איכא וצרת וכו' א"כ בודאי הי' להר"מ למנות כיון שאינו בכלל הלאו כלל:

3עוד כתב הרמב"ן דמבואר בפסחים דף נ"ט גבי מח"כ וכו' מכדי האי וכו' נתבאר כי אכילת קדשים לבעלים עשה וכמו שהוא עשה לכהנים בחטאות ואשמות כך הוא בבעלים בחלק הראוי להם וכו' ועיין ברש"י שם בד"ה בשאר וכו' כתב ג"כ אכילת קדשים עשה הוא בין הנאכלים לכהנים ובין הנאכלים לישראל אך לרש"י העשה הוא ואכלו אותם אשר כופר כו' מפסוק זה יליף ק"ק וקדשים קלים ולדעת הרמב"ן העשה בקדשים קלים מפסוק זה ואכלת כו' מעשר וכו' ובכורות בקרך וכו':

4וראיתי בצל"ח בביצה דף י"ט שמסופק אם אכילת ק"ק לבעלים הוי מ"ע ודוחה ל"ת או אין זה מ"ע רק מצוה בעלמא וכ' דמהר"מ נראה דאין זה מ"ע אך מרהיטת לשון התוס' בזבחים נראה דהוי מ"ע ע"ש. והנה אתה רואה שרש"י והרמב"ן כתבו בהדיא דהוי עשה ודוחה ל"ת רק קו' הש"ס מאי אולמא וכו' אבל ל"ת דחי. ולכאורה איך יפרנס הרב בעל הצל"ח גמרא זו דמפורש דהוי עשה אך אין ראיה דאפשר ריב"ב דאמר מח"כ אף בשאר ימו"ה היינו בכהן המח"כ דצריך לאכול חטאת וכו' היינו קדשי קדשים דזה ודאי עשה ופריך שפיר דמאי אולמי' וכו' אבל ל"ת דחי אבל בישראל אין ראיה מכרחת משם ועיין בסוף הסוגיא דכל כמה דכהן לא אכל בעלים לא מתכפרים נראה דבישראל מיירי אך ג"כ אין מוכרח דאף בכהן שייך כיון דלא נתכפר הו"ל מת"כ ע"ש ותבין:

5אך מי דחקו לרש"י והרמב"ן דהש"ס מיירי בק"ק ג"כ דלמא מיירי דוקא בחטאת ואשם ומיירי בכהן. ונלע"ד דבר חדש דהם סוברים הא דמ"ע על הכהנים לאכול קדשים היינו בגוונא דזיכתה להם תורה וכתיב ואכלו וכו' אבל במקום שלא זיכתה להם התורה חלק כלל אף דרשאי לאכול אין עליו מ"ע כלל ועיין בר"מ פ"י מה' מעה"ק דאם הי' כהן טמא בשעת זריקת דמים או מח"כ שאינו ראוי לאכול אז אף שטיהר אח"כ מ"מ אינו חולק בערב עם אחיו הכהנים ע"ש א"כ אם בכהן מיירי דהי' מח"כ בשעת הבאת החטאת וצ"ל בשעת זריקה ג"כ דקודם זריקה אין עליו מ"ע של אכילה א"כ למה יהי' סברא שיעבור על עשה דהשלמה ע"כ שנזרק ג"כ קודם התמיד ע' ברש"י א"כ כיון דהי' אז מח"כ ואין לו בחטאת זה חלק דהתורה לא זיכתה לו אין חל עליו העשה כלל ע"כ פירש"י בבעלים בשלהם כנלע"ד והוא דבר חדש וראוי לאומרו בס"ד דכ"ה דכהן אין לו בחלוקה אין עליו מ"ע של אכילה ובאתי רק לעורר:

6והנה לדעת הרמב"ן דהוא מצוה מחויבת בודאי המצוה בכזית כמו בכל מ"ע של אכילה אכילת מצה וכדומה. וח"ש כבר כתבתי דיש דיעות אם יש מצוה קצת כמו בל"ת דח"ש אסור וגם שלכד"א כבר נסתפק בעל מנ"ל בפ"ה מה' יסוה"ת אם יוצא במצות עשה וכבר דברנו מזה ואין לכפול הכלל זה ככל מ"ע דאכילה:

7והנה כאן כתיב תירושך היינו חמרא ג"כ בכלל מ"ע כמבואר בשבועות דף כ"ג דשתי' בכלל אכילה מהאי קרא ואכלת ואם כזית או רביעית כבר בארתי בח"ז באריכות ועיין במס' מע"ש פ"ב דמע"ש ניתן לאו"ש וסיכה דהיינו שמן ועיין בפיה"מ בר"מ ובר"ש מהירושלמי דכתיב ואכלת וכו' ויצהרך דהיינו סיכה והתורה קראה אכילה ולא נתבאר השיעור כמה צריך לסיכה או כזית או כ"ש והירושלמי יליף מלא תוכל לאכול כו' ויצהרך א"כ עובר בלאו בסך חוץ לירושלים ולא נתבאר השיעור וכבר עוררתי בח"ז מסיכה דשמן המשחה ע' בכריתות דף ו' ע"ב ואפשר דכאן כתיב אכילה צריך דוקא כזית ובאתי רק לעורר:

8ולכאורה צ"ע על לימוד זה מלא תוכל לאכול ויצהר הוא סיכה א"כ סיכה בכלל אכילה מנלן אפשר דאכיל ע"י אניגרון כמבואר בשבועות שם גבי יין אך יין ילפינן משכר ע"ש אבל שמן אפשר ע"י אניגרון ע' בברכות פ' כ"מ ועיין בר"ש שמביא עוד לימוד בשם הירושלמי מלא נתתי וכו' הא לחי וכו' והיינו סיכה ע"ש ועיין בכריתות דף ד' ע"ב מכדי כתיב ואכלת לפני ד' וכו' מעשר דגנך וכו' ל"ל למיכתב לא תוכל לאכול כו' אי מההוא ה"א בעשה אבל בלאו אימא לא ומבואר דהוא עשה כדברי הרמב"ן ועיין ברש"י שכ' בד"ה בעשה לאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל מבואר דלא ס"ל כהרמב"ן דעשה קבוע רק לאו הבא מכלל עשה ע"ש. וה"ה דמי פדיון מע"ש ג"כ מצוה לאוכלו בירושלים לדעת הרמב"ן דכתיב וצרת וכו' ונתתה בכסף וכו' ועיין בסנהדרין דף ע' ע"ב ברש"י בד"ה דכי אורחי' וכו'. והנה מצוה זו חל על הבעלים ע' בלח"מ סוף הלכות ממרים: