מנחת חינוך, מצוות עשה שמנה הרמב"ן ו
מנחת חינוך · Minchat Chinukh, Positive Commandments according to Nahmanides 6
Open in the reader →1מצוה ו נצטוינו כשנצור על עיר לאכול מן האילנות וכו' ועובר על העשה נוסף על לאו וכו' ודעת הרמב"ן במצוה זו בצאתינו מעל העיר מותר להשחית וכן בימי המצור להציר לאנשי העיר שלא יחי' מהם כ"ז מותר רק אם אנחנו רוצים לכבוש העיר והיינו השחתה בחנם ומהר"מ נראה דבכ"ע אסור ע"כ כתב שדברי הרב במצוה זו אינו מכוון. והנה ידוע דעת הר"מ דכל ספק מה"ת שרי רק במקום דהתורה אסרה בפירוש כגון ספק טומאה ברה"י ובמקום דהתורה אסרה בפירוש הספק אפי' ס"ס אסור כמו שמבואר דכל שאתה יכול לרבות ס"ס ברה"י טמא ול"מ רוב כסברת הש"מ גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק וכבר הארכתי וגם להסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ אין אסור רק מפני הספק ואין לוקין אך במקום דהתורה כתבה בהדיא דספק אסור הו"ל כמו ודאי כמו שכתבנו גבי ערלתו ודאי ולא ספק כיון דהתורה [אסרה] הספק א"כ חייב חטאת משום שבת ולא אשם תלוי ע' ואין להאריך בזה. וכאן מבואר בתורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכו' מבואר דוקא יודע שאינו עץ מאכל אבל בספק אסרה התורה א"כ בין להר"מ דספק מותר מה"ת ובין לכ"ע דסוברים דאסור מספק אבל אין לוקין אך כאן דאסרה התורה בפירוש הספק דרק אשר תדע וכו' א"כ אף על הספק עץ מאכל לוקין בודאי כי התורה אסרה ספק בהדיא וגם ל"מ ס"ס (אם כי רחוק לצייר ס"ס) וגם רוב כי התורה אסרה כל ספק רק התירה בידוע בבירור גמור וזה ימים כבירים שמעתי שהתעורר בזה באיזה ספר ואין הספר בידי. והנה הר"מ בפ"ו מהלכות מלכים מביא ד"ז דאין קוצצים וכו' ולא חילק כלל בין מלחמה למלחמה וקודם לזה לענין דרישת שלום מביא דין עמון ומואב דאין שולחים להם לשלום דכתיב לא תדרוש וכו' וכאן לא חילק כלל מבואר דבכל המלחמות עוברים בלאו הזה. והנה הר"ם בהקדמתו לסדר זרעים בפיה"מ בדף צ"ב כ' שם וז"ל וכמו שעשה אלישע בצוותו להלחם עם מואב להכרית כל עץ עושה פרי כמו שאמר (מלכים ב ג׳:י״ט) וכל עץ טוב תפילו והשם מנענו מלעשות כן באמרו לא תשחית את עצה וכו' ואלו שאלו את אלישע אם בטילה מצוה הזאת וכו' הי' אומר שאינו מותר אבל זה המעשה נעשה עתה לענין צורך וכו' וסובב על דבריו למעלה דנביא יכול לבטל מצות התורה לפי שעה ע"ש מבואר בדבריו דמצוה זו נוהג גם בעמון ומואב רק אלישע עשה לפי שעה ומחויבים אנחנו לעשות כדבריו אף בביטול מצוה. וראיתי ברש"י במלכים שם בד"ה וכל עץ וכו' אע"פ שנא' לא תשחית את עצה כאן התיר להם שהיא אומה בזוי' וכו' וכן הוא אומר לא תדרוש שלומם וטובתם אילו האילנות הטובים שבהם וכו' מבואר בדבריו דבעמון ומואב אינו נוהג מצוה זו כלל מפסוק לא תדרוש וזה אצלי דבר חידוש מאוד מאוד אשר לא ראיתי בר"מ ובראשונים וגם אינו מבואר בספרי ד"ז ובודאי מצא רש"י כאן באיזה מקום ויש חידוש אשר הר"מ והרמב"ן לא ראו ד"ז. והנה הר"מ לשיטתו דבכ"ע אסור להשחית ע"כ כתב דהי' הוראת שעה וכן רש"י נראה דס"ל כוותיה ע"כ צריך לפרש דבעמון ומואב ל"ש מצוה זו אבל לדברי הרמב"ן שכ' בצאתם משם מותר להשחית ושם לא כבשו הארץ כמ"ש ויסעו מעליו וישבו לארץ והשי"ת ידע זה א"כ לא הי' איסור כלל רק הי' ציווי מהשי"ת לעשות כן והי' מצוה וז"פ. ובמצוה זו צריך לעיין ג"כ במס' ב"ק וקצרתי: