מנחת חינוך יא:ה

1שחימץ וכו' או שלקח וכו'. וע' ג"כ בר"מ פ"א מחו"מ ולכאורה אם קנה בלי מעשה כגון שהי' מונח בחצירו מכבר חמץ של אחר והקנה לו או נתן לו במתנה דקונה לו חצירו אם כן הו"ל אב"מ אך אפ"ל כמו דאמרינן בתמורה מימר בדיבורו אתעביד מעשה דנעשה הקדש אם כן מ"ל דנעשה הקדש דנעתק לרשות גבוה או נעתק מרשות לרשות הו"ל מעשה אם כן כ"ה דקני כיון דנעשית שלו הו"ל מעשה עיין ר"מ פ"א מה' איסורי מזבח וצ"ע פ"א מהלכות תמורה ומסתפק אני אם היה לו חמץ של אחרים קודם פסח וקע"א באופן דעובר על לאו אך אין לוקין דאב"מ אם בתוך הפסח קנה החמץ אם זה הוי יש בו מעשה כיון דעשה מעשה א"ד כיון דלאו הזה עבר מכבר והמעשה אינו מועיל כלל והלאו דעובר בל"ז ל"ה מעשה דאין עושה כלל בהלאו. וכצד הזה נראה לי דל"ה מעשה כלל כיון דעובר בל"ז והמעשה אינו מוסיף כלל ומכל מקום צ"ע והנה מלשון הרהמ"ח שכתב כגון שחימץ עיסה או שלקח חמץ ולא כ' כגון שלקח או חימץ בפסח אפ"ל אפילו עשה כן קודם פסח דהיה בהיתר מכל מקום כיון דבא ע"י מעשה אף שהי' בהיתר לוקין דהו"ל לאו שיב"מ ועמ"ל פ"ג מהב"מ מסופק בזה דאפשר אף דהי' המעשה בהיתר הוה ליה לאו שיב"מ וה"נ. אך לשון הר"מ כאן פ"א מהחו"מ שכ' אלא אם כן קנה חמץ בפסח נראה דוקא אי עשה מעשה באיסור אבל אם קנה חמץ קו"פ אין לוקה וע' משנ"ח מצוה א' כתב כן וה"ר מהר"מ פ"ה מה' מלכים שכתב הנכנס למצרים אף שנשתקע שם אין לוקין דהכניסה היה בהיתר ואם יחשב וכו' אב"מ ע"כ ע"ש. מבואר דאם היה המעשה בהיתר אין נחשב להיות מעשה אח"כ ע"ש ותמה על המ"ל דמבואר להדיא בר"מ דאם המעשה היה בהיתר אינו נחשב ללאו שיב"מ והנה הרהמ"ח לקמן מצוה ת"ק בלאו דמצרים כתב ג"כ כדעת הר"מ דאין לוקין מטעם הר"מ אם כן סובר ג"כ אם הי' המעשה בהיתר ל"ה יב"מ ונ"ל דכאן ג"כ כוונתו כן דוקא בפסח וקיצר בדבר וער"מ פ"י מהלכות כלאים דאם לבש כלאים והלך כל היום והתרו בו בכ"פ אם יש שהות כדי לפשוט לוקין על כל התראה וע"ש בכ"מ בשם התוספתא אף דהוי לאו שאב"מ מכל מקום כיון דמתחלה בא על ידי מעשה ה"ל לאו שיב"מ ועיין במכות כ"א ובתוס' שבועות י"ז ובמ"ל פ"ג מהב"מ וי"ל ה"ה כאן קנה חמץ בפסח או החמיץ והתרו בו לוקין על כל התראה והתראה כיון דבא ע"י מעשה אמנם נ"ל דהיינו דוקא בלא נפסק הלאו בנתיים אבל אם נפסק הלאו בנתיים כגון שקנה חמץ כזית ואח"ז נצטמק והיה פחות מכזית דא"ע עיין ר"מ פט"ז מהמ"א ואח"ז חזר ונתפח דעובר ע"ש בר"מ נראה דעל פעם שנית אין לוקין על השהיי' דאב"מ ול"ש לומר דהמעשה הראשון מועיל עכשיו כיון דנתבטל הלאו בנתיים והמעשה היה מועיל על שהי' הקודם אבל עכשיו הוי דבר חדש והתיפוח ל"ה מעשה אם כן הו"ל השהי' אב"מ ואין לוקין דהמעשה הראשונה אינו פועל עכשיו כיון דהלאו נפסק בנתיים כנ"ל מצד הסברא ולא הבאתיו בכור הבחינה. וע"ש במשנ"ח כתב שצ"ל דאם נתן מים בעיסה והניחה להחמיץ הוי מעשה והוא לכאורה ש"ס ערוך מנחות נ"ו ע"ב הניח שאור ע"ג עיסה ונתחמצה מאלי' חייב עליה דהוי מעשה אך יש לחלק עיין שם ותבין.

2ולענין אם צריך לבזבז כל ממונו בעשיית מעשה ודאי צריך לבזבז רק בלי מעשה עמש"ל מצוה ח' לענין נותר ובמש"ל לענין תשובה שם ועיין בצל"ח בסוגיא דנכרי שהפקיד כו' שפלפל באורך בדין הקדש שחייב באחריותו אם עובר בב"י ופלא שלא הביא הירושלמי פ"ב ה"ב דמבואר שם להדיא דקדשים שחייב באחריותן עובר בב"י יעוש"ה. ואם הביא תודה בע"פ אף על פי שאין מביאין לכתחלה ע' בפסחים מכל מקום אם הביא ונשחט הזבח עיין ר"מ פ"ב מה' חגיגה אם עובר על הלחם חמץ בב"י בתחלת הלילה זה תלוי אם קדשים קלים ממון בעלים וע' קדושין סוגיא דהמקדש בחלקו דגם לר"י דסובר ממון בעלים מכל מקום מודה לאחר שחיטה דזכו משל גבוה וה"ל מ"ג ועיין בב"ק ובכ"מ לענין זה אם קדשים קלים מ"ג או ממון בעלים ואין כאן מקומו להאריך ועתו"ס פסחים ל"ח ד"ה חלות ובפ"י בסוגיא דאין מביאין תודה בחג המצות ועיין קדושין שם וב"ק שיטת רש"י דלאח"ש בין חלק הבעלים בין חלק הכהנים הוי מ"ג וא"כ א"ע בכ"ע וערש"י ב"ק ע"ו דדוקא לאחר זריקה והקטרה הוי מ"ג ודעת תוס' ב"ק דדוקא חלק הכהנים הוי מ"ג לאח"ש אבל חלק הבעלים הוי ממון בעלים אם כן יש חילוק כאן בין הלחם של ישראל ובין המורם לכהן ובתוס' פסחים ד"ה חלות הנ"ל כתבו דמיירי שלא נשחט הזבח דבנשחט תפ"ל דלאו מצתכם הוא ובאמת לשיטת התו' עצמם הוה ליה חלק הבעלים שלהם וצריך טעמים המבוארים שם לחלק הבעלים וצריך קונטרס מיוחד לברר הענינים עיין בכל המקומות ותבין הענינים ישמע חכם וכו' וגם אם נאמר מחמת הואיל עוברים בב"י והקדש דא"ע היינו באתי ליד הגזבר כמ"ש התוס' פ' אלו עוברין אם כן לפמש"ל דאף לאחר זריקה מהני שאלה אם כן הישראל בחלקו אף לשיטת רש"י דהוי ממון גבוה מכל מקום עובר הואיל ואי בעי מיתשל [אך לשיטת רש"י בעצמו א"ע מחמת הואיל ואי בעי מיתשיל כמ"ש שם בסוגיא דא"ע רק אם נאמר כרש"י בהא ולא בהא וק"ל] וגם חלק הכהנים דלכ"ע הוי מ"ג ובבא ליד כהן אמרינן דתרומה ביד כהן אינה בשאלה אפ"ל דוקא תרומה דהוי ממונו וכיון דנתנו לו לא גרע מקנין הדיוט אבל כאן דמשלחן גבוה קא זכו אם כן אם שואל על הקרבן ולמפרע הקרבן חולין אם כן לא הי' חלק גבוה כלל ובפרט דהמורם שלו הוא חלק מהקרבן וגריר בתר הקרבן וכיון דשואל על הקרבן אם כן הוי חולין הקרבן אם כן מאין זכה במורם וזה נ"ל ברור בכל הקרבנות לאחר שחיטה וזריקה כיון דלענין עיקר הקרבן מהני שאלה וממילא לא זכו הכהנים כיון דמה דזכו לא זכו אלא מכח הקרבן ויבואר אי"ה באורך לקמן בחיבורינו אם כן הואיל אי ישאלו הבעלים הוי חולין ועובר אך בהואיל ביד אחרים לא אמרי' עמג"א סתמ"ח וגם אי מיתשל הדר ה"ל שא"ש וא"ע וגם אפשר דיאסר מחמת חולין בעזרה. ויש לפלפל בזה אם הלחם נאסר מחמת חולין בעזרה עמ"ל פ"ב מה' שחיטה ובכל דברים הנזכרים יש לפלפל ויבוארו אחת אחת בחיבורינו בעזה"י. וע' טו"א ר"ה כ"א דעתו דיכול למיתשל על הקרבן ול"ש כלל איסור דחולין שנשב"ע אם כן ל"ה הואיל דאיסורא וע' קצוה"ח סי' ר' הוכיח דאין חצר להקדש דאל"כ איך ישאל על הקרבן כיון דנשחט בעזרה וכמו דאתי ליד גזבר אין דיבור מבטל מעשה אם כן ה"נ זכי חצר להקדש וה"ל קנין ע"ש. ובאמת לפי מה דמסיק דאין חצר להקדש אף דאחר זריקה ניתן חלק הכהנים ודאי דעל עיקר הקרבן יכול לשאול ממילא לא זכו הכהנים כיון דלא זכו אלא משל גבוה וגם דטפל בתר עיקר גריר כמש"ל כנלע"ד. ועפ"י הק' על הא דאין מביאין תודה בחג המצו' מאי פשיטותא לראב"י ומתוך דברינו מתורץ קצת ע"ש: