מנחת חינוך קכב:א

1להעיד כו'. עיין ר"מ פ"א מעדות ובש"ע ה"ע ובמש"ל מצוה קע"ה וכאן אכתוב בקיצור מצוה על עדים שיודעים עדות בין בד"מ או בד"נ או בדיני איסור הן לזכות הן לחוב להעיד בב"ד. ודוקא בב"ד ששם מהני עדותן ולא יוכלו לחזור אבל חוץ לב"ד אין מועיל דיכולים לחזור. ולשון הר"מ העד מצוה להעיד כתב הכסף משנה דוקא שני עדים אבל ע"א אין מצוה כ"ה בפ' הכונס בב"ק. וז"פ דודאי בד"נ ובכ"מ שאין עדות ע"א מועיל כלל בודאי אין מצוה עליו. ופעמים יש עבירה כהאי דטובי' חטא וזיגוד מינגד. ובמקום דמהני ע"א ומחייב ממון כמו בטומאה ומיתה וכדומה עיין פ"ט מהלכו' שבועות להר"מ דחושב הדינים בע"א דחייב אפילו קרבן שבועת העדות בודאי חייב להעיד ומ"ע עליו אפילו בלא שבועה כמו שני עדים אך בע"א בממון שאינו מחייבו אלא שבועה ודלמא היה נשבע על שקר בזה פטור מהמ"ע רק בד"ש. ומה שהקשו שם בפ' הכונס אילימא בבי תרי דאורייתא כו' וה"ה בחד דמחייב ממון הו"ל כבי תרי רק בא' בגוונא דאינו מחייבו אלא שבועה א"ע על מצות עשה זו עי' בהכונס ותראה וז"פ. ומבואר בר"מ כאן וז"ל והוא שיתבענו להעיד כו' וכתב הכסף משנה דיצא לו ממה שמבואר בפ' שבועת העדות דאין העדים חייבים ק"ש עד שיתבענו הבע"ד או שלוחו ובלא תבעו א"ח ק"ש ואם א"ח ק"ש בנשבע אינו בנשיאת עון אף אם לא נשבע ע"ש ולדידי צ"ע דנראה מדברי הר"מ דבכל ד"מ ובכל עדות הוא בכלל נ"ע. ואם תלוי בק"ש הלא יש הרבה עדות אפילו בד"מ דא"ח ק"ש כגון בקרקעות ועבדים ושטרות ועידי קנס עיין ר"מ פ"ט מה' שבועות אם כן בכל עדות הללו אינו בכלל נ"ע ולא יהי' מצוה עליו מפסוק זה אנ"ל ואין משמעות לשון הר"מ כן. ולפי עניות דעתי כיון דפסוק זה דאם לא יגיד מיירי בלא שבועה כמ"ש תוספות ב"ק ומובא שם בכ"מ וד"ז דבעינן תביעת התובע דוקא שישמעו מפיו מפסוק זה אם לא וכתיב בוא"ו ובאל"ף דוקא לו לא יגיד אם כן מבואר להדיא דאף בלא שבועה דהא אם לא יגיד מיירי בל"ש א"ע באם לא יגיד ונשא עונו רק שישמעו מפיו היינו ע"י תביעה אבל דברים שא"ח עליהם ק"ש דילפינן מקראי ע"ש אם כן אתמעטי רק משבועה היינו קרבן פטור אבל בנשיאת עון בודאי הוא אפילו בל"ש הוא בנשיאת עון ואינו תלוי בק"ש רק דין זה דנלמד מקרא זה דאם לא יגיד אם כן ד"ז מבואר כאן דדוקא אם לו לא יגיד ונ"ע ולא בענין אחר כנ"ל פ' וברור. ועיין בסנהדרין שמא תאמרו כו' הרי הוא אומר והוא עד כו' ובודאי מאיימין בעדות עושו"ק ג"כ ובעידי קנס נ"פ דאינו תלוי בק"ש כלל רק ד"ז כיון דנלמד מפסוק זה דלא יגיד ומיירי פסוק זה בל"ש. ונלמד דדוקא לו צריך להגיד כנ"ל פ'. ועקצה"ח סי' כ"ח כתב דקצת דיינים נוהגים דאם הבע"ד מקבלים עליהם קא"פ לעדות שואלים הב"ד את העדים באם לא יגיד ונשא עונו וליתא דמבואר בירושלמי דבקיבלו קא"פ א"ח ק"ש וכו' ולפמ"ש אין נשיאת עון תלוי בקרבן שבועה אפילו במקום שא"ח ק"ש כגון בקרקעות וכדומה ואשה במקום שאשה נאמנת כגון בטומאה ובמיתת הבעל בודאי הוא בנ"ע אף על פי שא"ח בק"ש כמ"ש במ"ל ויבואר אח"ז והרהמ"ח כתב שבד"מ כו' אלא אם כן יתבענו הבע"ד או הב"ד כו' וא"י כוונתו כלל מ"ל לתביעת ב"ד כמו דק"ש א"ח בתביעת ב"ד רק בתביעת הבע"ד ונלמד מפסוק זה אם לא כו' ה"נ לענין נ"ע אבל הב"ד דינו כמו אחר דל"מ עיין בה' שבועות: