מנחת חינוך קכב:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 122:3
Open in the reader →1וכן כה"ג כו'. כ"כ הר"מ ודעת הכסף משנה אפילו בד"נ ובאיסורים אין צריך להעיד אבל הלחם משנה ומ"ל השיגו עליו וסוברים בדעת הר"מ דסובר כדעת התוס' דגם מלך וכה"ג מעידים במלתא דאיסורא משום אין חכמה כו' ועיין באו"ת שכתב לגבי כה"ג לילך הו"ל בזיון גדול ואין צריך לילך ולהעיד ע"ש באריכות מה שמיישב דעת הכסף משנה ומ"ש הרהמ"ח מעיד למלך בכ"מ הקשה ע"ז ובפ"ה מה' כה"מ כ' דהר"מ מיירי במלכי ב"ד דמעיד על המלך דדנין אותם ע"ש בלח"מ. עוד כתב הרהמ"ח מלכי ישראל לא מעיד ולא מעידין. ניחא דאינו מעיד מפני כבודו ואין מעידין עליו דאין דנין אותו ולמה יעידו עליו. ומ"ש הרב המחבר דמלכי בית דוד מעידין ומעידין עליו אין לשון הר"מ כן פ"ג מה' מלכים ה"ז שכ' כבר ביארנו שמלכי ב"ד דנין ומעידין עליהם כו' ודוקא מעידים עליהם אבל הם אין מעידין מחמת כבודם דכבוד מלך עדיף מכבוד כה"ג. וכ"כ הכסף משנה וד' הרהמ"ח צע"ק. ועיין כסף משנה כ' דמעיד מלך למלך וד"ז צ"ע אפשר דוקא בכה"ג מעיד למלך דכבודו פחות ממלך אבל מלך אפשר דאינו מעיד אפילו למלך והכסף משנה מסופק אם בדבר איסור או בד"נ המלך חייב או לא ודעתו בדעת הר"מ דמלך פטור בכ"ע ודעת התוספות דבדבר שאינו ד"מ המלך חייב ועיין באו"ת ובלח"מ. והדינים שכ' הרהמ"ח דיני עדות בכתב ודיני קיום א"ר לכתוב כאן כלל כי מבואר הוא בר"מ וש"ע וצריך חיבור גדול. ומ"ש הרהמ"ח דהבזוים פסולים לעדות מדרבנן עמש"ל בח"ז דפסולים דרבנן משכחת לה שחייבים להעיד ומקבלין עדותן כגון להצלה בד"נ בודאי נאמנים כיון דמה"ת כשרין היאך נהרוג נפש אם הם פוטרין וכ"פ בט"א במסכת ר"ה אם כן בודאי מחויבים להעיד וז"פ. גם מ"ש הרב המחבר דא"נ בנשים עמש"ל בח"ז דנראה במקום שהנשים נאמנות כגון בע"מ או בע"ט ומועיל עדותן לממון אף שא"ח בק"ש כמשי"ת אח"ז מכל מקום ישנן במצות עשה זו והם בנ"ע כיון דמועיל עדותן. ועבדים הם כמו נשים וחרש שוטה וקטן אינם בגדר עדות. הכלל כל שעדותן אינו מועיל אינן במצוה זו וכל שעדותן מועיל ישנן במצות עשה זו. ודיני שבועת העדות יבוארו לקמן במצוה שאח"ז. ובמקומות מפוזרים בחיבורי זה. ומ"ש הרהמ"ח בתחלת המצוה ובדיני שאר איסורים כגון שראה א' עבר על איסור וכן בד"נ כו' או בעדות מכות שהכה א' חבירו בכ"ז חייב וא"י הכוונה אי הכאה ש"פ הו"ל ד"מ ואי הכאה שאין ש"פ הו"ל דיני מלקות ונראה דיתור לשון הוא וצ"ל כגון דיני מכות היינו ח"ל דחייבים מלקות עכ"מ ובר"מ דגם דיני מלקות צריך חכם לילך דה"ל כמו דיני איסור ע' כ"מ ומ"ל. ונראה לענין לילך לב"ד קטן דיני קנסות דינן כדיני ממונות וקצ"ע דאפשר דיני קנסות הו"ל כמו דיני מלקות דהתורה קנסה אותו מחמת העבירה. וחובל בחבירו אם אין בו ש"פ דלוקין חייב לילך וביש בו ש"פ דעבירה יותר גדולה אך דרחמנא חס אממונא דנחבל אין צריך להעיד ואין הסברא נותנת כך אך אין כאן מקומו: