מנחת חינוך קלא:א

1שיסיר הכהן כו'. עיין ר"מ פ"ב מהתו"מ וכ"ה מ"ע להרים דשן בכל יום מעל המזבח החיצון ודוקא הדשן מהאימורים או אברי העולה שנתאכלו אבל לא מהדשן של עצי המערכה כמ"ש והרים את הדשן אשר תאכל העולה וזה מבואר בריטב"א מובא בכ"מ ולפי זה אם לא היה קרבנות לא היה מצוה זו. והנה הרמת הדשן היא עבודה מעבודת כהונה אך מכל מקום הזר א"ח מיתה אף על פי שהיא עבודה תמה כיון שהיא עבודת סילוק א"ח מיתה רק מלקות כ"ה בר"מ פ"ט מהב"מ מהש"ס דיומא. והרמה צריכה בגדי כהונה אך פחותים מבגדי' שעובד שאר עבודות כ"פ הר"מ והרהמ"ח אף שבש"ס דיומא דף כ"ג ע"ב נראה דא"צ פחותים רק בהוצאת הדשן ולא בהרמה וכ"ד רש"י מכל מקום דעת הר"מ והרהמ"ח אינו כן ועיין כסף משנה ומ"ש בשם ריטב"א ומ"ש הלחם משנה ובמ"ל שם. ומבואר דחותה מגחלים מהגחלים שנתאכלו ועיין כסף משנה ולחם משנה שהיה חותה מגחלים דקים שמרובים להיות דשן. והרמה זו מבואר בש"ס דכ"ד שהשיעור מלא קומצו כמו מנחה וברש"י כתב דהיינו שלא יפחות אבל יכול להוסיף דא"י לתרום בקומצו שהרי הם גחלים רותחים אלא עושה מדה היינו ממתכות ועושה המדה באומד שלא יפחות אבל להוסיף ש"ד והר"מ והרהמ"ח השמיטו זה ובמ"ל עמד בזה על הר"מ וע' יומא כ"ו ע"א תוס' ד"ה אברים. וזמן הרמה עש"ס ור"מ דבכל יום תורמין בעה"ש וביה"כ מחצות וברגלי' דנפישי קרבנות בתחלת שליש אמצעי של לילה מוקדם לחצות ב' שעות כידוע ובמשנה הלשון באשמורה ראשונה והיא היא דהיינו סוף אשמורה ראשונה וכאן מבואר בד' הרהמ"ח משליש האחרון של לילה והוא ט"ס וצ"ל כמו בש"ס ור"מ גם בלשון המשנה. וברגלים היינו הג' רגלים כיון דנפישי קרבנות ראי' וחגיגה אבל בר"ה היא ככל יום והרהמ"ח כתב ובמועדים ואשגירת לישנא הוא וכוונתו ג"כ בג"ר לבד ופשוט. וע' תוס' יומא דף כ' ע"ב ד"ה אלא כתבו דלפי מסקנת הש"ס כל הלילה אפילו תחלת הלילה כשרה להרמה אם יש דשן והא דלא תני לה במגלה גבי דברים שמצותן בלילה כשרים כל הלילה דלא היו רגילים לתרום כו' אבל המצוה היא אף בתחלת הלילה ע"ש. ופשוט ג"כ דכל היום כשר ג"כ אם לא הרים בעה"ש כל היום זמנו אם כן ל"ק ק' התוס' דזה לא הוי ממצותן ביום ולא ממצותן בלילה המ"ע הוא בכל מעל"ע לתרום פ"א כנל"פ. ועי' באריכות בתוס' שם ובתוס' זבחים פ"ו ועי' יומא כ"ז ע"ב תוס' ד"ה א"ד כ' דהרמת הדשן זמנה אינו אלא בלילה אם כן מבואר דזמנה אינה ביום.

2והנה הדשן שתורם מניח סמוך למזבח כמבואר בר"מ והרהמ"ח ואחר שתרם רצים הכהנים וגורפין כל הדשן מעל המזבח ועושין ממנו ערימה ע"ג תפוח והוא מקום מן המזבח הנקרא כן כ"כ הרהמ"ח והוא דעת הראב"ד בהשגות דהי' מקום על המזבח גבוה ונקרא תפוח אבל הר"מ כ' דערימה זו של הדשן נקרא תפוח ע"ש. והרהמ"ח נטה מד' הר"מ. ולאחר שהיה על התפוח היו מורידין מן התפוח בכלי למטה על הארץ ואחר זה מוציאין הדשן חוץ לעיר. ודעת הר"מ דבכל יום היה כן דהיו מורידין למטה ואח"ז היו מוציאין לחוץ. אבל דעת הרבה ראשונים דלא היו מורידין למטה בכל יום אך כשנתרבה על התפוח היו מוציאין אותו ודעת הראב"ד כהר"מ. ודעת הרהמ"ח כשיטת הראשונים דלא הי' בכל יום רק כשנתרבה כמבואר בדבריו לא כהר"מ ובמ"ל פלפל בזה באריכות. וע"ש שכ' דלכ"ע אינו מ"ע להוציא הדשן רק זה הי' מפני הכבוד. וקצת סוברים דוקא כשנתרבה מוציאין. והר"מ סובר דבכ"י אבל אינו בכלל מצוה וקרא דכתיב והוציא את הדשן היינו כשיוציא ילבש בגדי' פחותי' כו' ע"כ ברגלים לא היו מורידין כלל האפר מעל גבי תפוח דהוא נוי למזבח עיין שם באריכות. והוצאת הדשן הן מהתפוח למטה והן הוצאה לחוץ לעיר הוא דוקא בכהן וגם בע"מ פסולים וצריך בגדי כהונה כמ"ש ופשט כו' ולבש והוציא. ונראה לדעת הר"מ והרהמ"ח דאצל הרמה היה בגדים פחותים היו בגדי הרמה ובגדי הוצאה א' דבבגדים אלו היה מוציא ג"כ ומכל מקום צ"ע. והר"מ כ' ואע"פ שאין הוצאתו לחוץ עבודה מכל מקום אין בע"מ כו' ובמ"ל תמה ע"ז מ"ש דהוצאה לאו עבודה היא ומביא ירושלמי שהזר היה ראוי לחייב על הוצאת הדשן. וכתב דנראה מדעת הר"מ פ"ט מב"מ דזר אינו לוקה אבל איסורא איכא ע"ש. וגם מביא שם ד' הרמב"ן עה"ת דא"צ להוצאת הדשן בגדי כהונה והוא סותר הש"ס דילן ע"ש:

3והנה הדשן של התפוח היו מוציאין אותו חוץ לעיר היינו חוץ לג' מחנות כמפורש בתורה. וכ' הר"מ מניחין אותו במקום שאין הרוחות נושבות בחזקה ולא חזירים גורפין ולא יפזרנו כו' שנאמר ושמו כו'. והראב"ד כתב דושמו בתה"ד מיירי על כל פנים אינו מבואר הדשן של התרומה כשנתרבה אצל המזבח מה היו עושין בה. וע' רש"י פסחים כ"ו דהדשן של תרומה הי' נבלע במקומה בדרך נס. ובתוס' יומא כ"א דעת ר"ת אינו כן דאינו נבלע ואפילו לדעת רש"י על כל פנים התורה לא סמכה על הנס ע"ש. אם כן מה היו עושין בהדשן של התרומה ע' רש"י ותוספות שם נראה דטעונין גניזה דאסורה בהנאה וגונזין אותו ודינו ככ"ד שטעונין גניזה דמניח במקום מוצנע וכ"ה בפסחים כ"ז ע"ב באותן שטעונין גניזה דתני' ושמו. והנה במש"ל בשם תוס' יומא כ"ז דתה"ד אינו אלא בלילה נראה דהיינו אם תרם היום א"י בתרם עוד מבע"י אבל אם לא תרם בלילה וגם בבוקר נראה דמצותו כ"ה ולא עיינתי בזה. ולשון הר"מ בכ"י תורמין בעה"ש. וכ' הלחם משנה דבמשנה מבואר דתורמין בקריאת הגבר סובר הר"מ דחד שיעורא היא והיא עה"ש. וע' תוס' יומא ל"ג ד"ה ואביי שם כתבו דתה"ד עיקר מצותו בלילה מבואר דקריאת הגבר הוא קודם עה"ש. ובזבחים דף כ' מבואר שם לעולם רבי ולינה דרבנן ומודה דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה ולינה הוא בעה"ש מבואר להדיא דקריאת הגבר הוא קודם עה"ש ע"ש בסוגיא וצ"ע על הר"מ שכתב שהוא בעה"ש ע"ש וצע"ק: