מנחת חינוך קסו:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 166:3
Open in the reader →1ועכשיו נהגו כו'. עיין ר"מ פי"א דמנהג זה נתחדש בימי הגאונים ובצרפת בועלין על דם טוהר ולא נתפשטה התקנה ההיא בכל ישראל ותלוי במנהג. וד"ז נוהג בכל הנשים ישראלית וכן שפחה כנענית אבל העכו"ם אינה טמאה לידה מן התורה כלל. והנה בנכרית שילדה ואח"כ נתגיירה ודאי טומאת לידה אין לה כיון דהלידה הי' בעודה נכרית דלא חל עליה טומאת לידה אך אם יש לה ימי טוהר דאפשר כיון דנתגיירה יש לה ימי טוהר אף על הלידה שהיתה בגיותה והוא מבואר בבכורות דמ"ו ע"ב אם יצא פדחת בהיותה נכרית ונתגיירה אין נותנים לה ימי טומאה ולא ימי טהר' וע"ש בתוס' דפדחת רבותא מכל שכן שילדה כולה בגיותה ונתגייר' אין לה לא ימי טומאה ולא ימי טהרה וע' נדה דף ל"ו ע"א תוספות ד"ה הלכתא כו' אף למ"ד שני מעיינות הם ונפתח הטהור כו' מכל מקום הוא רק גזירת הכתוב ובגיורת כיון דאין לה ימי טומאה אין לה ימי טהרה וכ"ש למאי דקיימא לן כרב דאמר מעיין א' הוא. ובמ"ל כאן פ"ד מבי' ד"ז דילד' ואח"כ נתגיירה בשם הירושלמי ומגי' הירושלמי ומסיק דאף שאין לה דמים טמאים יש לה דמים טהורים והם דברי' תמוהים ובמחכת"ה נעלם ממנו ש"ס מפורש בבכורות דמבואר להדי' להיפך וכבר עמדו בזה האחרונים והר"מ לא הביא כלל ד"ז וצ"ע למה השמיט ועבמ"ל: