מנחת חינוך קסט:יג

1ונוהגים בזכרים כו' כהנים בקיאין כו'. ודע שצ"ל מיוחס אבל אם הוא חלל פסול עיין ר"מ פ"ט ה"ה ואף אם עבר וראה אינו כלום ואף אם לא נודע שהוא חלל אלא לאחר שראה אף דגבי עבודת המקדש פסקינן דלא חילל עבודתו קודם שנודע דכתיב ברך ה' חילו ולדעת הר"מ אף לאחר שנודע עבודתו כשרה ע' פ"ו מה' כה"מ מכל מקום זה דוקא בעבודת המקדש אבל לענין אחר שצריך כהן פסול אף אם נודע אח"כ ע' במס' מכות דף י"א ע"ב גבי נגמר דינו ונמצא בן גרושה ובר"מ ה' רוצח וכ"ה בלשון הר"מ פ"ד מה' תרומות שכ' והוא שיטמא אותו כהן מיוחס ע"כ בזמנינו שאין לנו כהנים מיוחסים אין רואין את הנגעים וראיתי זה בס' תולדות אדם להגאון מהר"ז ווילנא ואינו ת"י כעת. וכהן סומא בא' מעיניו ואפילו רק כהה מאור עיניו אינו רואה את הנגעים ולא בכל שעה ביום רק שעות ידיעות ועיין כ"ז בר"מ פ"ט מה' הנ"ל. ודע דכהנים אפילו בעלי מומין ואפילו פצוע דכה וכר"ש מכל מקום רואין את הנגעים כי הם כהנים שלא לטמא למתים ולאכילת תרומה ואפילו כהן ערל שאסור לאכול תרומה מגזירת הכתוב מכל מקום הוא כהן לענין שאר דברים ומראות נגעים אינה עבודה. וכהן אם הוא טומטום ואנדרוגינוס אם ראו וטימאו או טיהרו הוא ס' טמא או טהור דלמא זכר הוא וכשר לראות ואני מסתפק בחצי כהן וחצי ישראל וכבר ציירתי היאך מ"ל לעיל גבי מנחת כהן ע"ש אפשר דג"כ כשר דבשלמא גבי עבודה אסור לעבוד או לאכול תרומה מפני צד הישראל אבל כאן אין איסור מחמת צד הישראלית וא"כ ע"פ יכול לטמאות או לטהר וכנ"ל בפשיטות דח"כ וח"י כשר לראות את הנגעים ולשון הר"מ בכמה דינים כת' אין רואין את הנגעים ובכמה דינים כ' לשון פסול אפשר דכל הני דאין רואין חוץ מחלל הוא דוקא לכתחלה אבל אם בדיעבד ראה וטימא או טיהר אפשר דמעשיו קיימין ואפשר אף בדיעבד אינו כלום וצ"ע כעת. ונ"ל כיון דהוא מקר' דאין רואין רק ביום ושאר דינין הכל ילפינן מקרא וכאן לא הוי כמו קדשים שבעינן שנה עליו הכתוב ע"כ אף בדיעבד אין מועיל ועיין בסנהדרין פאד"מ גבי מקשינן ריבים לנגעים. גם נ"ל דהא דמבואר דאין רואין בלילה וגם השעות המיוחדות וגם דסומא פסול זה דוקא לראות את הנגע אבל לפסוק הדין אם ראה ביום אפשר דרשאי לפסוק אף בלילה לאמר טהור או מוסגר או מוחלט וכן אם א' ראה את הנגע והוא פקח רק דהכהן צריך לומר טמא או טהור בודאי כשר אף סומ' דהעיקר דהקפיד' התורה הוא רק על הראי'. גם אני מסתפק הא דקיימא לן דאין אדם רואה נגעי עצמו אם הוא דוקא הראיה אבל אם אחר רוא' נגע הכהן והוא ישראל ואומר לכהן המצורע שיאמר בעצמו טמא או טהור אפשר דמועיל או אפשר איפכא דהתורה הקפידה רק על הפסק שלו וא"כ הוא עצמו יכול לראו' נגעו וכהן אחר אפילו שוטה יאמר טהור או טמא אבל הראי' כשר שיראה לעצמו ועי' פאד"מ וצד הראשון נראה יותר דהתורה הקפידה רק על הראי' אבל אם אחר רואה הוא עצמו יכול לפסוק טמא או טהור ער"ש פ"ב דנגעים ואם נאמר כצד השני דיכול בעצמו לראות מכל מקום נ"ל דוקא בתחלה אבל אם אתחזק בטומאה א"י לראות שיטהר עצמו דבמקום דאתחזק איסורא אסור להורות לעצמו עיו"ד סי' י"ח ובר"ש כאן. ולכאורה אם כצד הראשון מדוע לא יהיה נאמן על עצמו על הטומאה וצע"ק ואפשר דגזירת הכתוב היא ופסול לראות וגם לפסוק מכל מקום צ"ע בשלמא לר"ע דמקיש נגעים לריבים הוא גזירת הכתוב אבל לחכמים אפשר מחמת טעם נאמנות אתינ' עלה ואי"ה אשנה פ"ז ועי' למטה מצוה קע"ב נזכרתי שהוא גמר' ערוכה דהעיקר דאינו פוסק טמא או טהור ע"ש: