מנחת חינוך קעא:ה

1ודין המצורעת כו'. אשה אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם כ"ה בר"מ ונראה דג"כ מותרת בשאילת שלום דמקרא ועל שפם ילפינן זה. ואני מסתפק דאפשר דמותרת לכבס ג"כ דזה נראה דאינו אסור רק מדרבנן וכיון דהיא מותרת בתספורת אפשר דהיא מותרת ג"כ בכיבוס או לא וצע"ק. ודע דמצורע מותר בעשיית מלאכה ועיין כסף משנה שהר"מ השמיטו ועיין הדיני' פ' ואלו מגלחין וצע"ק. ודע דלענין שלוח מחנות ג"כ שוים מוסגר ומוחלט ואסורי' לכנוס לעיר מוקפת חומה מימות יב"נ ואם עבר ונכנס עובר בעשה ואיש ואשה שוין בזה ואם נכנס לירושלים עובר בלאו ולוקה והלאו הוא ולא יטמאו את מחניה' עיין ר"מ פ"ג מהב"מ. וגם מבואר לקמן פ' נשא ונראה כן מד' הר"מ דכל המטמאין שנכנסו לפנים ממחיצתן עובר ג"כ בעשה דוישלחו מן המחנה ואפשר דאם נכנס לירושלים עובר בלאו ובשני עשין דירושלים הוא ג"כ מוקף חומה אך דאין הבית נחלט בה מגזירת הכתוב ולענין זה אפשר דין ירושלים כמוקף חומה דעובר על העשה דבדד ישב גם כן כמו הנכנס לעיר המוקפת חומה ועיין בתוס' כתובות דף מ"ה ע"ב ד"ה על פתח ב"ד שכתבו בשם ר"י דבעיר שרובה נכרים בטלה קדושת היקף חומה דחומה כמאן דליתא דהא עיירות המוקפות חומה משתלחין מצורעין משם וכשרוב' נכרים אין משתלחין דבטל קדושת חומה עכ"ל ותמיה לי שלא נזכר זה בשום מקום וגם בר"ם לא נמצא דין זה וצ"ע מהיכן הוציאו דין זה ובה' כה"מ פ"ד כ' הר"מ דכה"ג צריך שיהא ביתו בירושלים ואינו זז משם לעולם. וכ"מ לא הראה מוצאו. וכתבתי על הגליון בשם תלמידי החריף דמבואר כ"פ בתוס' חגיגה ור"ה וסוכה ובכ"מ בשם הירושלמי דכל המביא קרבן אפילו עצים ולבונה טעון לינה בירושלים וער"מ ה' ביכורים וא"כ כהן גדול היה מקריב בכל יום מנחת חביתין בבוקר ובערב. אם כן לא הי' יכול לצאת מירושלים ולדור חוץ לירושלים ודפח"ח. ובאמת הוא מצוה דאורייתא דטעון לינה. אם כן כה"ג שנצטרע לכאורה יבא עשה דלינה לדחות הל"ת דולא יטמאו אך באמת הוא עשה ולא תעשה כמבואר לעיל וגם יש שני עשין. אך לכאורה אם עבר ונכנס לקצת שיטות הראשונים דהל"ת נדחה רק העשה נשאר ואין לוקין אם כן אפשר דכאן ג"כ לא ילקה ועמ"ל פ"ח מהלכות ט"צ ד"ה ואפילו מכל מקום נראה דלינה הוי עשה גמור ואין כאן מקומו להאריך. וער"מ פ"ב מהב"מ דמצורע אינו משלח קרבנותיו ואפילו עצים ולבונה והוא מהש"ס דמ"ק וע' זבחים דף ק' אם כן דכה"ג שנצטרע אינו מקריב החביתין משלו (וע' בהשמטות). ודע דאף לדברי הרהמ"ח דמצוה למצורע לבא לפני הכהן מכל מקום נראה דאם המצורע קטן ואין המצוה מוטלת עליו בודאי אין על אביו מוטל העשה ואפשר אם הקטן הגיע לחינוך מצוה על האב לחנכו ואם לא הגיע לחינוך אין כאן מצוה כלל ואם הכהן ראה וטמאו והרבה דינים דלעיל כגון דיני טומאה שוה קטן לגדול אך מצות הנוהגות בגופו כגון פריעה ופרימה הוא כשאר מ"ע דאביו חייב לחנכו ואיש אחר דאין מוטל עליו אפשר דמותר לספר שערות ראשו בידים לשיטת קצת ראשונים והובאו כ"פ במג"א דמ"ע מותר להאכיל לקטן בידים וה"ה להכניסו בעיר המוקפת דהיא רק עשה ועל הלאוין שחייב בודאי אסור להעבירו בידים ככל דיני התורה דאסור להאכיל נבלות לקטן בידים ופשוט. ודע דטומטום ואנדרוגינוס פורעים ופורמים מס' שמא הם זכרים וכ"ה בר"מ שם ובכ"מ דספיקא דאורייתא ואפשר לענין תכבוסת שכתבתי לעיל דאינו נוהג באשה ובאיש אינו רק מדרבנן אפשר דמותרים בכיבוס דהוא ס' דרבנן ואפשר כיון דלענין פריעה ופרימה הוי סד"א הוי כנולד הס' בדאורייתא והדברים עתיקין ואין כאן מקומו. (עי' השמטות):