מנחת חינוך קעז:ה

1ונוהגת כו' בכ"ז כו'. בר"מ אינו מבואר כאן גבי נגעי בתים אי נוהג בכ"ז ודע דכ"ז לשיטת הראשונים שפסקו דקדושת א"י לא בטלה דקדושת עזרא ל"ב אף היום אף דלתרומות ומעשרות אינו רק מדרבנן מכל מקום העיקר מחמת דלא הי' ביאת כולם עיין ר"מ התו"מ ובראב"ד וכ"מ והרהמ"ח לקמן אבל להאומרים דקדושת עזרא בטלה היום מן התורה לכל הדברים ע' תוס' יבמות הובא במ"ל המ"א דלכל הדברים אף לענין חדש וכה"כ וערלה בטלה קדושת הארץ אם כן נלע"ד דגם לענין נגעים דינו כח"ל ואינו מטמא האידנא בנגעים ותלי"ת יש לי ענינים רבים בקדושת הארץ וקדושת ירושלים ואין כאן מקומו. ועתה אבאר לך קצת דיני טומאת בית המנוגע דע דבית המנוגע הוא אב מאה"ט ויש חילוק בין מוסגר למוחלט כמו שיבואר אח"ז וכן כשחולצין מהעפר וכן כשנותצין את הבית כל כזית מהאבנים והעצים והעפר מטמא במגע ובמשא וממילא מטמא אדם לטמא בגדים וה"ה שאר כלים בחיבורין חוץ מאדם וכ"ח כמש"ל בכ"ד המטמאין במשא וכן מטמאין בביאה כגון שהאבן מנוגעת נכנס לבית אפילו עבר דרך שם נטמא האדם וכל הכלים בבית וכבר כתבתי בשם התוס' דבבית כיון שיש מחיצות אפילו אם אחר עבר באבן מטמא אבל אם עבר באבן מנוגעת תחת אילן אינו טמא האדם היושב רק אם אבן המנוגעת הונחה שמה כמש"ל ואינו מטמא באוהל כגון אם א' האהיל בידו על האבן או האבן האהיל עליו טהור. ואבן המנוגעת אינו מטמא משכב ומושב אף לדעת הר"מ שסובר דבגדים המנוגעים מטמאין מו"מ כדלעיל אבל באבנים מודה ואם שרף את האבנים ועשה מהם סיד היא פלוגתא בירושלמי אם עפרן עלו מידי טומאה והר"מ ז"ל השמיט ד"ז וע' מ"ל. ונראה מד' הר"מ דוקא אבנים של חליצה או של נתיצה מטמאין אבל אם קולפין הנגע כמבואר לעיל באיזה זמן קולפין הקליפה אינו מטמא כלל. וג"כ הנחלצין או הניתצין אסורים בהנאה ואפילו שרפן אפרן אסור בהנאה ונ"ל דבית המוחלט שצריך נתיצה אסור בהנאה אף קודם נתיצה וכן אם צריך לחלצן אף קודם שחלצן מכל מקום אסורים בהנאה ע' יבמות פ' מ"ח. ונראה מד' הר"מ דבית המוסגר אינו אסור בהנאה אף שבגד המוסגר אסור בהנאה כמש"ל ובית המוסגר או המוחלט שסיכך עליהם אילן או בית כל הבא אל הבית החיצון או תחת האילן טמא. ובית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו ושיטת הר"מ דוקא בבא אל הבית אבל לא במגע אפילו מתוכו ולשיטת רש"י מטמא אף במגע מתוכו וע' מ"ל האריך לפלפל בזה וע' תוס' יבמות פ' מ"ח ובית המוחלט מטמא בנגיעה בין מתוכו בין מאחוריו וכן האבנים מנוגעים מעצמן מטמאין אף מאחוריהם ואם נגע נולד באחורי הבית ע' תוס' הנ"ל ובמ"ל שם. ודין אדם הבא אל בית מנוגע בין מוסגר בין מוחלט כ"ה אם האדם נכנס דרך פניו כיון שהכניס ראשו ורובו לבית נטמא ואם נכנס דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו אינו טמא דלאו דרך ביאה היא עיין ר"מ וש"ס שבועות רק אם נכנס כולו לבית מכל מקום טמא אף דלא נכנס דרך פנים. ודע אף על פי דהנוגע בבית מטמא בגדים שלובש כמו כ"ד המטמא במשא כמש"ל אבל הנכנס לבית בין מוסגר בין מוחלט גזירת הכתוב היא שאין מטמא בגדים שהוא לבוש בהם עד שישהה שם בכא"פ והאדם נטמא מיד ודוקא בגדים שהוא לבוש אבל כליו על כתפיו או טבעות בכפיו הכלים טמאים מיד וכן מי שהיה עומד בבית מנוגע ופשט ידו לחוץ וטבעותיו על אצבעותיו אם שהה כשיעור הנ"ל נטמאו וא"ל טהורים ואם הי' טבעותיו בכפו ע' ר"ש הובא במ"ל דאף ששהה מכל מקום טהורים דבחוץ קיימי ול"ש גביו ובמ"ל תמה ע"ז דאפילו לא שהה מכל מקום האדם טמא והאדם מטמא הכלים שמחוץ כדין כל אדם שנוגע שמטמא כלים בחיבורין ע"ש וא"י מאי קשיא לי' דהר"ש מיירי שהי' הטבעות בכפו אבל לא נגע בהן שהי' בגד חוצץ בין ידיו לבין הטבעות ואינו מטמא בחיבורין רק הכלים שנוגע בהן בבשרו ממש דאפילו כלים הנוגעים בגוף הטומאה המטמא במשא מכל מקום אין מטמאין בחיבורין כלים אחרים ע' במ"ל ה' מו"מ פ"ו ה"ו. ואלולי דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי הייתי אומר דהא דגילתה התורה דבגדיו שלבוש בהם אינם מטמאין מיד זה דוקא בבגדיו העליונים שאין נוגעים בגופו דאינם טמאין בעצמן משום כלים הנכנסין לבית המנוגע וכן אינם טמאין מחמת דאדם מטמא כלים בחיבורין כיון שלא נגע בהם בגופו ויש שיטות גם אצל זב דאינו מטמא אדם את בגדיו אלא הבגד שנוגע בהם בבשרו. (וע' בהגר"א ווילנא תחלת כלים כ"כ דבגדים שאין נוגעים בגופו אין טמאין ולא הביא ד' הרא"ש הנ"ל) אבל לא בגד העליון. ואף שבר"ש מס' זבים מבואר דכל הבגדים שלובש מטמא מכל מקום כאן גילתה התורה דלא נטמאו הבגדי' לא מחמת הבית ולא מחמת האדם הבגדים שהם למעלה בגופו ולא בטלי לגבי גופו אבל בגד שנוגע בו בגופו היינו בגד התחתון שאינו טמא כלל מחמת הבית רק מחמת המצורע כמו שמטמא כלים שנוגע בחוץ כמ"ש לא גרע משאר הכלים בפנים ועדיין לא הכנסתיו לכור הבחינה. ואם אדם עומד בחוץ ופשט ידו לבית המנוגע וטבעותיו באצבעותיו ג"כ אין טמאין עד שישהו ואף שהאדם טהור דביאה במקצת ל"ש ביאה מכל מקום הכלים שהוא לבוש צריכין שישהו עמ"ל ד"ה ודע כו' וכ"ז הוא באדם מישראל המקבל טומאה הוא מציל בגדים עד שישהה אבל עכו"ם או בהמה שנכנסים לבושים כיון שאין מקבלין טומאה אין מצילין על הכלים והכלים נטמאו מיד וכ"ז בנכנס ולא נגע אבל אם נגע בבית בין במוחלט מתוכו או מאחוריו או במוסגר מתוכו לשיטת רש"י הנ"ל או באבנים המנוגעים עצמן נטמאו הבגדים מיד ככל הנוגע בדבר המטמא במשא שמטמא בגדים אך לא אדם וכ"ח ובזה ניחא נמי דין של הר"ש אם נגע בחוץ בכ"ח והוא עומד בפנים אף ששהה דמטמא בגדים אינו מטמא כ"ח ול"ק קו' המ"ל. וכן כלים הנכנסים לבית המנוגע טמאים מיד ודוקא שמכניס רובו של כלי וכן כ"ח שמכניס אוירו נטמא וטלית אף על פי שהיא גדולה הרבה ולא הכניס לבית רובה רק גע"ג מכל מקום נטמא הטלית כולה ואם אין בהטלית רק גע"ג ונכנס רובה של גע"ג דעת המ"ל דג"כ טמא דלא גרע משאר הכלים מכיון שנכנס רובו טמא רק גבי טלית אפילו לא נכנס רובו מכל מקום טמא בגע"ג אבל ברובא טמא אף על פי שלא נכנסה גע"ג וסברתו נוטה לזה מכל מקום הניח ד"ז בצ"ע. אבל הגאון מהר"א ווילנא סוף נגעים כ' בפשיטות ברוב מבגד גע"ג נטמא כל הבגד. וכל המציל בצמיד פתיל באוהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כגון כ"ח או כלי גללים וכלי אבנים אף על פי שלא היתה עליהם צמיד פתיל רק מכוסה והיו בתוכם כלים ואוכלים ומשקים אין מקבלין טומאה מהבית וכל המציל באוהל המת מכוסה טהור בבית המנוגע כגון הבור והדות שבבית המנוגע טהורים מה שבתוכם אף על פי שהם מגולים ודינים אלו מבוארים בר"מ פי"ד מהט"צ. ודע דנגעי אדם יש לו דין חדש והוא מבואר בתורה דאם פרחה הצרעת בכולה בין מתוך הסגר ובין מתוך החלט הוא טהור כך גזירת הכתוב ואיזה דברים המעכבים הפריחה עיין ר"מ פ"ז מה' הנ"ל. אבל אם (לא) בא בתחלה בנגע המכסה כל הגוף יראה הכהן אותו כמו כל הנגעים רק מתוך ההסגר או מתוך ההחלט שהפך כולו טהור ואם לאחר שפטרו הכהן הפך כולו לנגע אז הוא טמא מוחלט כ"ה גזירת הכתוב חוץ מנגע הנתק שנתק או הראש כולו או הזקן אפילו לאחר הפטור ופשה בכולו טהור כ"פ הר"מ ז"ל אצל טומאת נתקין. וע' כ"מ הטעם בשם הר"י קורקס ז"ל בפ"ח מה' הנ"ל. ונגעי בגדים אם פרחה בכולו הוא פלוגתא בגמ' ופסק הר"מ פי"ב דג"כ טהור ואפילו אחר הפיטור כמו טומאת נתקים והראב"ד ס"ל דלאחר הפיטור הוא מוחלט כמו נגעי עור הבשר באדם וע"ש בכ"מ ומ"ל וע"ש בר"מ גבי בגדים שכ' בין מתוך ההסגר בין לאחר הפיטור והשמיט החלט דלכאורה אם החליטו ואח"ז פשה בכולו ג"כ טהור כמו נגעי אדם ואפשר כיון דלאחר החלט לשרפה קאי אין הפריחה מטהר וצ"ע ע' ביבמות פ' מ"ח דקרי בגד אף בשעת שרפה וצע"ק אבל בנגעי בתים ל"ש דין דפריחה בכולו ואינו טהור ע"י הפריחה אדרבא מגרע גרע דהוי פשיון רק באדם מתוך הסגר או מתוך החלט טהור וכן בבגדים גם כן טהור כנ"ל. ואבנים המנוגעים צריכים ג"כ שלוח מחוץ לעיר אפילו אינן מוקפות חומה ועיין מה שכתבתי לעיל בבגדים דנ"ל דאף בעיירות שבח"ל אסור להכניסן וכן בגדים כמש"ל: