מנחת חינוך יח:ו

1דיני המצוה וכו'. ועד איזה וכו' הנה בכור תם נשחט בעזרה ונאכל בירושלים ולכהנים ולנשיהם ולעבדיהם כדין קדשים קלים עיין ר"מ כאן ובה' מעה"ק פ"ה ופ"ט ופ"י ע"ש. ובכור בע"מ נשחט בכ"מ ונאכל אפילו יותר משני ימים ולילה אבל בכור תם אינו נאכל אלא לשני ימים ולילה ע' הכל בש"ס ור"מ כאן ומקומות הנ"ל. והנה מצוה לאכול הבכור תוך שנתו בין תם ובין בע"מ שנא' בתורה לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה כן מבואר בש"ס פ' ע"כ וכאן בר"מ ועלח"מ ואם נולד לו מום תוך שנה אינו רשאי להשהות יותר משנה אך אם נולד יום אחר שנה בזה"ז דהי' צריך להמתין עד שיפול בו מום מכל מקום נותנים לו אחר השנה מיום לידת המום עוד שלשים יום מפני השבת אבידה לבעלים כמבואר בש"ס ופרש"י נ' מדבריו דוק' אם הבכור הוא אצל ישראל אבל אם הוא אצל כהן אין נותנים זמן כלל אבל התוס' כ' שם דגם לכהן נותנים ל' יום מיום שנולד המום ואם נולד מום ט"ו יום קודם השנה נותנים לו לאחר השנה רק ט"ו יום הכלל ל' יום מיום המום ומדברי הר"מ נראה ג"כ כד' התוס' שלא חילק בין אם הוא אצל כהן או אצל ישראל וכן בש"ע סי' ש"ו אין מבואר החילוק. והנה ד"ז דמצוה לאכלו תוך שנתו בין תם ובין בע"מ הוא מ"ע מן התורה ע' בסוגיא כאן ובר"ה סוגי' דבל תאחר ומהרי"ט אלגאזי האריך דגם בע"מ מצוה מן התורה תוך שנה והשיג על הלבוש והט"ז שמבואר מד' דאינו אלא משום תקלה גבי בע"מ וע"ש מה שהקשה דאם בע"מ ג"כ דאורייתא איך נותנים לו ל' יום אחר השנה מפני השבת אבידה הלא עשה דממון אינו דוחה דבר מן התורה ע' בסוגיא דב"מ ובאמת אם נולד לו מום אחר שנה כיון שעבר עליו שנה א"ע עוד בעשה עד שנה הבאה וזה מבואר בבעה"מ בר"ה אך מזה ודאי קשה אם נולד לו מום ט"ו יום קודם תשלום השנה למה נותנים לו עוד ט"ו יום בשנה השניה הלא עבר בעשה וע"ש שה"ר מלקמן גבי מעשר בהמה בע"מ דאינו נמכר שחוט מחמת דהוא רק איסור דרבנן ובמעשר של יתומים ל"ג חכמינו זכרונם לברכה ונמכר בשל יתומים משום השבת אבדה אלמא דוקא משום דהוי רק דרבנן מותר משום השבת אבדה אבל אם הי' דאורייתא לא הי' ניתר משום השבת אבדה וע"ש שמביא בשם המאירי ב"ק סוגיא דקדשים קלים וכו' שכתב אי הוי דאוריית' אף דהשבת אבידה היא מ"ע ודל"ת מכל מקום איסור לא נדחה מפני ממון כמבואר בב"מ אם כן כאן כיון דהוי מן התורה איך נדחה איסור מפני ממון והאיך עקרו חכמינו זכרונם לברכה ד"ז ע"ש ובאמת בקל יש לחלק דהתם היתרו בקו"ע למכור לא יוכלו חכמינו זכרונם לברכה לעקור דבר בקו"ע משום הש"א אבל כאן הוא שוא"ת ובשוא"ת יוכלו חכמינו זכרונם לברכה לעקור כמבואר באריכות פ' האשה רבה ביבמות גם דברי המאירי צ"ע דמאי זה עשה דהש"א הוא עשה לאיש אחר ולהציל הבעלים ממונם אבל כאן דנפסד אצל הבעלים ואם אינם רשאים עפ"י התורה מאי עשה שייך אך באמת הפשט דחז"ל מפני הפסד ממון עקרו אם כן בודאי בק"ע דא"י לעקור אפילו משום סייג בכ"ש משום הפסד ממון אבל בשוא"ת יכולין לעקור גם משום ה"מ אך ד"ז צ"ע רב בברכות וב"מ ואין כאן מקומו. וכבר הארכתי לעיל דאף מצוה עוברת א"צ לבזבז הרב' ומכ"ש דחז"ל יוכלו לעקור מ"ע דהוא בשוא"ת וע' מצות דלעיל שהארכתי בענינים אלו.

2והנה בכור תם אסור להשהות שנה חוץ מה שעובר על עשה דשנה בשנה עוד עובר על בל תאחר ע' בר"ה ולשיטת הר"מ להלכה לא משכחת שנה בלא רגלים דלא בעינן רגלים כסדרן וגם צריך שנה תמימה ואם נתעברה נתעברה לו כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים ער"ה ובכל יום ויום עוברים וגם על ב"ת ע' בסוגי' שם ובעשה זו דעת בעה"מ דא"ע אלא בכל שנה ע"ש והנה בש"ס שם מבואר דכל הקדשים שוה לבכור לענין זה ג"כ לענין העשה והר"מ פי"ד מה' מעה"ק שכתב שם דין דב"ת ברגלים ולא הביא ד"ז דעובר ג"כ בעשה אם עבר עליו שנה ואפשר כיון דאין רגלים אם כן ממילא עבר על הלאו וגם נ"מ כ"כ כיון דלא משכחת לה שנה בלא על העשה דובאת והבאת, אך כאן פ"א הי"ג ז"ל עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אף על פי דעובר בל"ת וכו' ובוודאי הכוונה מחמת בל תאחר דלפני זה הוי רק עשה וב"ת הוא ברגלים וממילא עברו עליו ג' רגלים ע"כ עובר בלאו אך באמת הר"מ לא פסק כאחרים ע' ה' קידוש החודש ועפ"א מה' חו"מ בלחם משנה שם על כל פנים מבואר מהש"ס דאין הלכה כאחרים אם כן להר"מ משכחת לה שנה בלא רגלים כיון דעצרת פעמים וא"ו פעמים זיי"ן ע"ש בר"ה אם כן צ"ע למה לא הביא הר"מ בה' מעה"ק ד"ז דמשכחת לה בלא רגלים על כל פנים הי' צריך להביאו שעובר בעשה ואע"פ דבלאו הכי ברגל א' עובר בעשה מכל מקום נ"מ אם חלה ברגל או באיזה ענין שהבעלים פטורים מן הראי' דליכא עשה דרגל א' ע"ש בסוגיא דר"ה אבל עשה זו דשנה עוברים וגם כאן היאך כ' סתם דעובר בלאו כיון דמשכחת לה שנה בלא רגלים אם כן משכחת לה דעבר שנה ולא עבר רק בעשה ואך באמת אפ"ל כפשטא דהש"ס בר"ה כיון שעובר עליו שנה עובר בב"ת אף דאינו אלא עשה מכל מקום מבואר שם לפ"ז דר"מ סובר דרגל א' עובר בלאו כיון דרחמנא אמר אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בב"ת ונהי דפסקינן דלא כוותי' אפשר דוקא לענין רגלים דנפקא לן מקראי אבל לענין שנה כיון דרחמנא אמר אייתי ממילא קם בב"ת אם כן כאן כוונת הר"מ דבשנה לחוד עובר על ב"ת ושם בה' מעה"ק סמך עמ"ש כאן כי עיקר ד"ז דשנה כתיב בתורה גבי בכור לפני שנה בשנה על כל פנים גבי בכור תם הן ברגלים והן בשנה בלא רגלים עוברים על לאו דב"ת וכן אם הבכור חלה ברגלים עוברים בשנה עיין סוגיא דב"ת והענין ארוך מאוד ע"ש ובפ"י ובטו"א ואין דרכי להאריך במה שהאריכו האחרונים. קיצור הדבר דבבכור הן ברגלים בג' רגלים או שנה בלא רגלים אם אמרינן דלא כאחרים עוברים בב"ת או אפשר בעשה ונ"מ אם הי' הבכור חולה ברגלים או יורש דא"ע עב"ת כמבואר פי"ג מה' מעה"ק ובש"ס ר"ה מכל מקום מחמת לאו זה או עשה דשנה בשנה עוברים בכל ענין וכ"ז בבכור תם דראוי למקדש אבל בכור בע"מ דנשחט במדינה א"ע עב"ת דרגלים וכן מחמת שנה בשנה כמש"ל כיון דרחמנא אמר דאייתי ממילא עוברין בב"ת דל"ש זה כיון דנאכל בכ"מ רק מכל מקום עשה הוא דנאכל בתוך שנה וגם הישראל א"ע בל"ת באינו נותנו לכהן ע' תוס' בר"ה רק עשה זו דשנה בשנה ועיין במהרי"ט אלגאזי ולקמן מצות ב"ת מבואר בארוכה וקצת מדברים שכתבתי מצאתי בספרים הנ"ל.

3וע' בס' ט"א שהוכיח דשנה זו גבי בכור הוא משעה לשעה ולא מיום ליום כמו בכל מקום דרך משל אם נולד באמצע יום ר"ח ניסן תיכף בכניסת ליל ר"ח ניסן הבא ה"ל שנה אבל כאן אין השנה מסיימת אלא באמצע היום בשעה זו שנולד ע"ש שה"ר. ושנה זו של בכור אם הוא תם מונין השנה משעה שנראה להרצאה דהיינו יום השמיני ובכור בע"מ אם נולד במומו מונין לו משעה שנולד ודוקא בידוע שכלו לו חדשיו אבל באם א"י שכלו חדשיו כיון דל"ח לאכילה עד יום השמיני שיצא מידי ספק נפל מונין השנה ג"כ מיום השמיני כן נתבאר במס' ר"ה וכ"פ הר"מ ועלח"מ וש"ך סי' ש"ו ובטו"א הקשה דאפילו בלא ידוע שכלו לו חדשיו כיון דמה"ת ראוי לאכילה דרוב יולדות בני קיימא ע' בראשונים ויו"ד סי' ט"ו אם כן נהי דמדרבנן אסור באכיל' מכל מקום דוק' להחמיר אבל מנלן להקל על דברי תורה כיון דמה"ת נשלם השנה מיום שנולד וע"ש שהוכיח מזה דבע"מ אינו בעשה לאכול תוך שנה כהפוסקי' שהבאתי לעיל אך במהרי"ט הוכיח בראיות דבע"מ ג"כ הוא מן התורה לאכול בתוך שנה ועמד ג"כ בקושיא הנ"ל. וגוף ד"ז אי ס' נפל מן התורה דעת תוס' דהוא דרבנן דאזלינן בתר רובא ומהר"מ נראה דהוא סד"א אך מכל מקום קשה לשיטתו דהוא ס"ל סד"א מדרבנן לחומרא אם כן ראוי לאכילה מיום שנולד וע' מהריט"א וספר פרי תבואה להגאון ר"ז מרגליות שם בתוך התשובות סי' ב' ג'.

4ואם עבר ואיחר הבכור לאחר שנה בין תם ובין בע"מ אף על פי שעבר בלאו או בעשה מכל מקום לא נפסל כן מבואר כאן בר"מ והוא מש"ס דר"ה ובכורות דמקיש בכור למעשר דאין נפסל משנה לחברתה ועיין תוס' הקשו מן התורה לפסלו דצריך קרא לאכשורי ועיין בס' מהריט"א שהקשה דהי' סבר' לאסרו מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי ופלפל בסוגיא דחולין פ' כל הבשר ולפענ"ד ל"ש כל שתעבתי לך רק במעשה כמבואר שם בש"ס דחולין כל הקושיות הכל במעשה התיעוב אבל בלא עשה מעשה רק בשוא"ת ל"ש כל שתעבתי לך ועיין בטו"א מה שתירץ לק' התוס' ואף שכתב רש"י בחולין שם דגם אם עכו"ם או קטן בישל בב"ח שייך כל שתעבתי מכל מקום על כל פנים נעשה מעשה אבל בלא מעשה כלל ל"ש זה. ונראה עוד לה"ר לזה דבש"ס שם בחולין מקשה על ר"א דסובר איסור בב"ח מלאו דתועבה ופריך ממעשה שבת וכלאי זרעים וחוסם ולמה לא מקשה מחמץ לאחה"פ דאפילו ר"י דאוסר דיש לו קרא דלא תאכל ור"ש באמת מתיר מן התורה דלא דריש לקרא כר"י ע' פסחים כ"ח ואם נאמר דגם שוא"ת הוא בלאו הזה אם כן ל"ל לר"י קרא ור"ש למה מתיר הא נעבדה עביר' שהשהה בפסח ועבר עב"י וב"י ועשה דתשביתו אם כן ה"ל תועבה אע"כ בשוא"ת ל"ש תועבה הן אמת לפי סברת הש"ס שם בפסחים דר"י אוסר לאחה"פ אפילו חמץ של עכו"ם אם כן לא נעבדה עבירה ע"כ צריך קרא לאסור אבל לראב"י דסובר דוקא חמץ של ישראל וכן לר"ש ורבנן דפוסק כוותי' לאח"ז ואמר דקנסא קניס וכו' ל"ל טעם זה תפ"ל דמה"ת אסור משום לאו דתועבה א"ו בשוא"ת ל"ש תועבה כנלע"ד ויש להאריך בזה ויבואר במק"א אי"ה. והנה במש"ל סק"א דאפילו בכור שנולד במומו מצוה להקדישו עבר"ה דנראה שם דנפקא מה' אלהיך וכו' בכור ע"ש לפי הגירסא ומכל מקום בכור בע"מ אינו בב"ת ע' בט"א אם כן כאן דכתב תקדיש לה' אפשר דוקא תם אבל בע"מ אין מצוה להקדישו בפה ויש לחלק: