מנחת חינוך רי:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 210:2
Open in the reader →1שאין חילוק בין בהמה גדולה כו'. וגם אין חילוק בין בהמה זכר או נקבה וכן אם הביא' עליו ופשוט. והנה מבואר בר"מ פ"א דגם אם הבהמה טרפה או נשחטו בה רוב סימנים מכל מקום דינה כחי' לכ"ד עד שתמות ועיין בחולין ע"ה דגם בן פקוע חייב הרובעו וע' תוס' כתבו דהי' ס"ד דגרע משנשחטו רוב סימנים ע"כ אשמועינן ד"ז והר"מ ז"ל לא הביא זה כאן אבל הדין דין אמת. ודע דמבואר בסנהדרין דע"ח אמר רבא ההורג את הטרפה פטור וטרפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור דה"ל עשאאי"ל ופסק הר"מ כן בה' רוצח פ"ב ה"ט ואח"ז שם מימרא דרבא דרובע את הטרפה חייב וטרפה שרבע בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור. והנה הר"מ לא הביא ד"ז ונראה פשוט דהנה הגמ' מקשה שם על רבא דד"ז דטרפה שרבע מאי אשמועינן דמרישא מטרפ' שהרג מוכח ד"ז ג"כ ומתרץ דהרובע את הטרפה אצטריכא לי' וא"כ הר"מ דמבי' דין רובע את הטרפה ד"ז לא איצטריך לאשמועינן דנשמע מטרפה שהרג וסמך עצמו על ה' רוצח דחד טעמא לתרווייהו. ואח"ז מבואר בש"ס שם דשור של אדם טרפה או שהי' השור טרפה שהרג פטור ופסקה הר"מ פ"י מה' נזקי ממון והטעם דכתיב וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור ע"ש בפירש"י ושור של אדם טרפה אלו הבעלים היו הורגין היו פטורין ג"כ השור פטור וכן שור טרפה אלו היו הבעלים טרפה והרג היו פטורין גם השור פטור דאתקש הריגת השור למיתת הבעלים שנא' וכו' וד"ז פסק הר"מ ג"כ פ"ו מהנ"מ. ונ"ל דגם שור טרפה שרבע או שור של אדם טרפה שרבע ג"כ פטור כיון דגבי רציחה פטור מחמת היקש שור לבעלים ובפ"א דסנהדרין מבוא' כמו שור שהרג בעי כ"ג מהיקישא דגם בעליו כו' כמיתת בעלים כו' כן בהמה הרובע והנרבע אתקש למיתת אדם דכתי' והרגת את האשה ואת הבהמה ע"כ צריך ג"כ כ"ג ועי' תוס' דף ט"ו דהיקש הלז הוא אלים יותר מהיקשא דוהשור יסקל וגם בעליו יומת ע"ש אם כן כיון דקיימא לן עוד דאין היקש למחצה אם כן גבי רובע ונרבע ג"כ הדין כן והר"מ ז"ל לא הביאו ואפ"ל ג"כ דסמך אמ"ש בה' נ"מ אבל באמת לשי' הר"מ שכ' בהנ"מ כיון שבעליו כמת הם חשובים ע"ש ולפ"ד אפילו הרג בפני ב"ד פטור ע"ש במ"מ. ונראה דמלשון יומת דייק הר"מ לא בהיקשא אם כן כאן לא כתיב בל' זה אבל לפי דעת ראב"ד בהרג בפני ב"ד חייב ע"ש נראה דהוא מהיקישא אם כן כאן נמי הדין כן דטרפה שרבע או שנרבע וכן מאדם טרפה לא יהיו נהרגין. שוב נתיישבתי בזה וראיתי שהוא טעות גמור דאין ענין ד"ז לשור ההורג דשם אמרי' דאות' עבירה שהרג את הנפש אלו ד"ז עשו הבעלים הי' פטור אף אם עשה השור ד"ז פטור אבל מה ענין אדם הרובע לבהמה הרובע דהא עבירות חלוקים הם ול"ש היקישא זל"ז ומכל מקום לענין כ"ג שייך היקישא דמיתתו כמיתת אדם אבל לא להקיש מה אדם טרפה שעשה עבירה שבא על נערה המאורסה והוא טרפה דפטור כך יהיה פטור שור שרבע מה ענין זה לזה וכמו כן רביעת אדם ורביעת בהמה הם עבירות חלוקים כן נראה לפי עניות דעתי פשוט. ועוד כיון דהטעם דסקלינן השור מחמת תקלה וקלון אם כן מאי אכפת לן אם הוא טרפה או של אדם טרפה מכל מקום תקלה וקלון איכא וגם ז"פ ומכל מקום צריך אני להביא דינים אלו בכור הבחינה. ומצוה זו כל בני העולם מצווים עי' במצוה הקודמת בד' הרהמ"ח וכ"ה בר"מ ומכל מקום אין הבהמה נסקלת עיין ר"מ ה' מלכים ומ"ש לעיל בדין בהמה שנרבעת לנכרי לענין אכילה ע"ש. וטומטום ואנדרוגינוס אם באו על הבהמה פטור דס' אפשר דהם נקבות אך אם הביאו בהמה עליהם חייבים ממ"נ דאם הם נקבות חייב כבהמה שרבע אשה ודווקא אם הבהמה זכר אבל אם הבהמה נקבה בודאי פטורים כי בהמה נקבה ואשה ל"ש רביעה אצלם ופשוט: