מנחת חינוך רטז:ז
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 216:7
Open in the reader →1לאחר שהביאו שליש. ועכו"ם שקצר שדהו ואח"כ נתגייר פטור מלשו"פ ואם עכו"ם קצר שדהו של ישראל או קרסמוהו נמלים או שקצר הרוח או בהמה פטור ע"ש ברש"י ורע"ב דהטעם דכתיב ובקוצרכם כו' שתהיו אתם הקוצרים והר"מ כ' דכותים שקצרו לעצמן כו' וכתב הכסף משנה דאולי ע"י פועלים כותי' חייבת כמבואר בר"ם אח"ז וכ"ה בירושלמי וע' מחנה אפרים ה' שלוחים כתב אף דאין שליחות לעכו"ם מכל מקום אם שכרו יש שליחות דיד פועל כיד בעה"ב וה"ר מירושלמי מדמחייב בפועל עכו"ם שקצרו אף דאין שליחות ולהוי כקוצר עכו"ם אע"כ בפועל יש שליחות והנה"מ דחה ראייתו וכתב נהי דאין שליחות לעכו"ם מכל מקום אין פטורים מפאה רק אם קצרו לצורך עצמן אבל לא לצורך ישראל. ולדידי ראיית בעל מח"א נכונה כיון שממעטינן מקרא דבקוצרכם דצ"ל הישראל הקוצרים וממעט מקרא זה גם כן כרתוה נמלים וכרתה הרוח ובהמה אף דהם אין שייך לומר דקוצרים לצורך עצמן מכל מקום פטור דגזירת הכתוב הוא אם כן בודאי עכו"ם אפילו קצר לצורך ישראל מכל מקום פטור דגזירת הכתוב הוא כיון דלא קצרו ישראל ומ"ש הכסף משנה בשם הירוש' דבקצרוהו לצורך ישראל חייב היינו דוקא בפועלים וכן הביא לשון זה הר"ש והרע"ב פ"ב משנה ז' ולא בפועלים כותיים וגם ראיית הירושלמי ותוס' כן אין שוכרין פועלים כותיים כו' נראה דוקא פועלים כדברי הרב בעל מח"א: