מנחת חינוך רטז:ט
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 216:9
Open in the reader →1וכן השותפין כו'. דע דשדה שותפות חייב בפאה כמבואר בר"מ פ"ב ה"ג ולא הביא כאן הר"מ דאם שותפות עכו"ם פוטר או לא ובפ"ד מה' אלו הכ"ה כ' הר"מ לענין עוללות דישראל ועכו"ם שהי' להם שותפו' חלקו של ישראל חייב וע"ש בכ"מ דלמד מסוגיא דחולין קל"ה ושם מיירי לענין פאה ע"ש. ושם נראה דהסוגי' דשדך למעוטי דאף חלק הישראל פטור וגם מנלי' להר"מ לחייב כמו תרומה ששם מפורש בגמרא דחייב ודגנך מצריך ללימוד אחר ע"ש אבל הא מנ"ל וצ"ע. ודין נשמר מבואר בר"מ פ"ה מה' הנ"ל דהזוכה בשדה הפקר לאחר שהפקיר פטור מן הלשו"פ אבל אם הפקיר שדהו ואח"כ זכה בעצמו חייב בכולם והוא מבואר בכ"מ בש"ס בחולין ובתמורה וב"ק ואם זכה מאחר שהפקיר מבואר ברש"י עבכ"מ שם ואם זכה בעצמו יש ללמוד ע"ז מתעזוב יתירה דבכה"ג חייב. וע' תוספות תמורה ד"ו ד"ה המפקיר בשם הר"י בזכה הוא עצמו בגוף השדה חייב בלשו"פ אבל אם לא זכה רק בפירות פטור מכולהו והר"מ לא ביאר זה מה דעתו וע' תיו"ט פ"ה דפאה מ"ה ד"ה שקבלו השדה באריסות ועמ"ש הרהמ"ח לקמן והוא מהש"ס וכ"פ הר"מ דספק לקט לקט ושם בחולין הטעם דקמה בחזקת חיוב עומדת וה"ה גבי פאה כה"ג אבל ספק אם קודם שנתגייר או אחר שנתגייר פטור וע' דינים אלו דס' מתנות עניים בר"מ ובר"נ נדרים וביו"ד סי' רנ"ט אי ס' לקולא או לחומרא ועיין בקונטרס הספיקות בסוף ס' קצה"ח ובקונטרס הספר להגאון ר"י מליסא. ודע דמבואר בנדרים דאם רצה עושה כל שדהו פאה וע' תוס' ובכ"מ דכל שדהו ל"ד דלא נתחייב בפאה עד שיתחיל לקצור כ"ש ומשקצר כ"ש יכול לעשות המותר פאה אפילו הרבה עיין ר"מ ובראשונים וגם קרקע כ"ש חייב בפאה ומקשה הירושלמי קודם שקצר לא נתחייב בפאה אלא שקצר וא"כ לא נשאר כלום. ומתרץ כגון שהי' קלח א' ובו ה' שבלים עיין ר"מ פי"ב ובכ"מ הי"ג ע"ש. ואם מניח כשיעור פאה ואח"כ מוסיף עוד או אם לא הניח כשיעור ואח"כ מוסיף עד כשיעור אי דינו כפאה או לא ע' מ"ל פ"א הט"ו שהאריך בזה ע"ש: