מנחת חינוך ריח:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 218:3
Open in the reader →1וספק לקט לקט. עיין במרדכי סוף חולין הובא במ"ל פ"ד מה' אלו הקשה אמאי לא נאמר כל דפריש מרובא פריש ורובא דבעה"ב ותי' לו משום הפסוק הזה עני ורש הצדיקו כו' וס' לקט מה"ט לעניים אם כן לא אזלינן ג"כ בתר רובא במתנו' עניים ועיין בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח האריך בזה ואינו ת"י כעת ועיין פ"ה דפאה שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה היא של בעל השדה ואם לאו של עניים וער"ש ורע"ב ובתי"ט פירשו דין זה לענין שכחה שאם נקצרת עם הקמה לא קרינן לא תשוב לקחתה שהקמה מצלת וע"ש בת"ח שהקשה מאי ענין דין שכחה לכאן אבל הר"מ בפירושו מביא ד"ז לענין לקט וער"מ פ"ד דאם לא נקצרה עם הקמה כיון שנקצר כל סביבותיה והיא נשארה יחידית אף על פי שלא נפלה כלל השיבולת הזה יש לה דין לקט וע"ש עוד דין שני שבלין ובכ"מ שם ולא הביא דעת הר"ש והרע"ב דאין דין זה ענין ללקט וע"ש ואין הירושלמי בידי לעיין בו. וע' עוד בר"מ כת' המפקיר את הלקט עם נשירות רובו אינו הפקר שאין לו רשות בו וכוונתו עיין בתמורה מבואר שם דקודם שהתחיל לקצור אמר יהיה זה הפקר עם נשירת רובו ובא כאחד הלקט והפקרו מכל מקום אינו הפקר דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מ"ש ופירש"י כיון דדברי הקב"ה דהיינו המצוה עם דיבורו חל כא' נדחין דבריו מפני דברי הרב ב"ה והוי לקט וכן כוונת הר"מ כאן והוא בתמורה דכ"ה ע"א ומ"ש הרהמ"ח באיזה מקום כו' עיין לעיל הארכתי בזה: