מנחת חינוך רכו:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 226:2
Open in the reader →1ונשבע על הכפירה כו'. וצריך עיון גדול שדבריו סותרים פסק הר"מ והוא מהש"ס דשבועות עכ"מ ולחם משנה פ"י מה' שבועות ה"ח כ' הר"מ בזה"ל הנשבע שה"פ במזיד כו' והתרו בו עדים אינו לוקה אלא מביא אשמו בלבד שהרי הכתוב הוציאו מכלל מלקות ע"ש וכ"נ מהש"ס דשבועות ע"ש. ואפ"ל דוקא מושבע מפי אחרים דא"ח מלקות אפילו התרו בו דהתורה הוציאו מכלל מלקות אבל בנשבע מפי עצמו חייב ג"כ משום שבועת ביטוי מלקות ע"ש בר"מ דאף בקרקעות ושאר דברים דא"ח משום שבועת הפקדון מכל מקום חייב משום שבועת ביטוי ומיירי דוקא דנשבע מפי עצמו דאל"ה א"ח משום ביטוי אם כן בנשבע מפי עצמו חייב משום ביטוי מלקות אבל מפי אחרים דא"ח רק משום שה"פ א"ח מלקות אף אם התרו בו וכ"נ מד' הרהמ"ח דכ' דלוקה ולא כת' דלוקה שתים עכצ"ל דמשום שה"פ א"ח רק בנשבע מעצמו מחמת שבועת ביטוי והר"מ מיירי במושבע מפי אחרים ע"כ אינו לוקה ומכל מקום צ"ע כי בכל פרק הז' נראה דמיירי מפי עצמו ג"כ ומכל מקום כ' דאין לוקין ע"ז וגם לד' הרהמ"ח כמו דלוקין מחמת ש"ב ג"כ בשוגג ה"ל להביא ב' קרבנות עולה ויורד משום ביטוי ואשם משום כפירת ממון וע' פ' שה"פ סוגיא דהתרו בו וצ"ע ואי"ה אשנה פ"ז: