מנחת חינוך רמד:ח
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 244:8
Open in the reader →1סימנים להכיר כו'. וכ"כ הר"מ ומבואר בש"ע ונראה מזה דסוברים סימנים דאורייתא כמבואר בחולין שם ועיין באה"ע סי' י"ז בתק"ע ספוקי מספקא להו ע' באחרונים ובקצה"ח הל' אבדה ומציאה ואין כאן מקומו והנה הרהמ"ח כאן השמיט דין דפסהמ"ק המבואר כאן בר"מ ובמס' מכות ולקמן סימן תק"נ גבי הנהגה מביא דין זה בקיצור ואכתוב לך כאן הדין והשיטות אשר בזה והוא באריכות במ"ל בה' כלאים ופ"א דמעילה. דע דמבואר במכות המרביע בפסהמ"ק לוקה שנים (ומאי דלוקה שנים יבואר במקומו אי"ה) וכן המנהיג בפסהמ"ק לוקה שהרי הוא גוף א' ועשאו הכתוב ב' גופים ודעת רש"י שהוא כלאים כי יש בגוף הבהמה ב' מינים חולין וקדשים וזה דוקא בפסהמ"ק שנפדו או בכור בע"מ דדינו כמו כל הקדשים אחר פדיונם דמותרין באכילה כחולין ואסורין בגיזה ועבודה כקדשים ע"כ הם ב' מינים והוי כלאים בהרבעה והנהגה ורש"י סיים בזה דא"י הטעם שיהי' קדשים וחולין כב' מינים ולהוי כלאים ע"ש. והנה לדעת רש"י חולין וקדשים הוי כלאים ה"ה אם מרביע בהמת קדשים אפילו תמימה על בהמת החולין או הנהיגן כא' לוקה כי הם כמו שני מינים אך קדשים בע"מ לאחר פדיון הוי בעצמו שני מינים ואסור להרביע בין עם קדשים בין עם חולין כי דבר שיש ב' מינים מעורבין אסור להרביע על מה שהוא מין א' כמ"ש לעיל גבי פרידה. והנה מותר להרביע פסהמ"ק ע"ג פסהמ"ק כמו פרידה על פרידה דכל שיש בכ"א שני הצדדין אינם כלאים כמבואר לעיל והנה דוקא אחר פדיון יש שני צדדין צד הקדש וצד חולין אבל קודם פדיון אין בו צד חולין כלל ועוד יש בו איסור להרביע קדשים מחמת איסור עבודה וע"ש במ"ל ואין כאן מקומו. ודעת התוס' שם דהטעם דהוי כלאים כיון דגבי פסהמ"ק כתיב כצבי וכאיל אם כן התורה עשאה כב' מינים וכ"ה דעת ראב"ד שם וקצת חילוק בין דברי הראב"ד לד' התוס' ואין נ"מ לדינא ע"ש במל"מ. והנה לדעת תוס' וראב"ד קדשים וחולין אינם כלאים זה בזה כי לא הוי כב' מינים רק פסהמ"ק דהתורה עשאה כב' מינים מגזירת הכתוב וא"כ המרביע חולין בקדשים אין לוקין (חוץ מחמת עבודה בקדשים) וגם דוקא אחר פדיון או בבכור בע"מ אבל קודם פדיון אין לוקין כי גזירת הכתוב כצבי וכאיל הוא רק לאחר פדיון בשעה שמותר באכילה וכן המרביע פסהמ"ק על פסהמ"ק ג"כ אין לוקין כי כ"א יש משני צדדים ואין לוקין ואין חילוק בין תוס' לרש"י רק לענין אם קדשים וחולין הם כלאים לרש"י הוי כלאים לר"ת ולראב"ד אינם כלאים רק פסהמ"ק דגזירת הכתוב מחמת צבי ואיל. ושיטת הר"מ דכתיב ואם בבהמה הטמאה כו' אם כן פסהמ"ק דהוא קודש לענין מעילה וטמאה לענין מזבח הוי כמו ב' מינים טהורה וטמאה והר"מ ז"ל לשיטתו דא' דהתורה עשאה כצבי וכאיל ב' מינים טהורין לא הי' לוקין לדעתו בהנהגה. והנה לדעת הר"מ ג"כ קדשים וחולין אינם כלאים זב"ז דחולין גמורין לא איקרי טמאה רק פסהמ"ק אך דוקא קודם פדיון דקודם פדיון כתיב ואם בבהמה הטמאה אבל לאחר פדיון דעת המ"ל שם שאינם כלאים זב"ז לדעת הר"מ דא"א לא פקעה שם טומאה אפילו לאחר פדיון אם כן לדעתו בין קודם פדיון ובין לאחר פדיון הוי כלאים אם כן היאך יתרץ הר"מ הא דמבואר במ"ק ובר"מ הל' מעילה דאין מרביעין בפסהמ"ק מחמת עבודה בקדשים הא בל"ז עובר משום כלאים ואיסור הרבעה דהוי ז"א רק איסור דרבנן לדעת המ"ל. אך אח"ז דחה המ"ל הראיה ממ"ק דאף לדעת הר"מ אם מרביע פסהמ"ק על פסהמ"ק אין לוקין כמו פרידות שכתבנו לעיל אם כן מיירי הש"ס אפילו בכה"ג אסור מחמת איסור עבודה אבל בזה מחולק הר"מ עם רש"י ותוס' דלדעת רש"י ותוס' קודם פדיון אינם נקראים כלאים ולהר"מ אפילו קודם פדיון גם כן הם כלאים כ"ז מבואר שם במ"ל פ"ט מהלכות כלאים ופ"א מהל' מעילה ע"ש וכתבתי בקיצור ואי"ה לקמן גבי הנהגה וגבי עבודה בקדשים נאריך בזה: