מנחת חינוך רמו:ח

1אמנם לשון התורה כו'. וכ"ה בר"מ פ"י מהמ"א וע"ש בלחם משנה דרבינו תפס הדרשא הפשוטה אף שבש"ס דחו טעם זה בקדושין דל"ז רק מחמת דהוי חובת קרקע אינו נוהג מן התורה בח"ל כיון דאינו נ"מ תפס רבינו טעם זה. והנה ז"ל המשנה במס' ערל' עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור נטעו אף על פי שלא כבשו חייב וע"ש בר"מ ור"ש דילפינן זה מקרא כי תבאו ונטעתם דקודם שבאו לא הי' דין ערלה ולכאורה קשה לאיזה צורך מביא המשנ' ד"ז הא מה דהוי הוי אך באמת על המשנה ל"ק דדרך המשנה להבי' אף מה שעבר כמו דיני במות בזבחים וכ"ה במשנה דנגעים דבהרות קודם מתן תורה טהורים דכל אלו עניני' הוא למסבר קראי אך על הר"מ ז"ל ק"ל שהוא לא הביא דיני במות וגם בה' טומאת צרעת כשהבי' המשנ' אלו בהרות טהורות התחיל מנכרי שנתגייר והשמיט דקודם מ"ת טהור דמה דהוי הוי וכאן פ"י מה' מע"ש העתיק המשנה דעד שלא באו לארץ כו' ולכאור' אין שום נ"מ מה שעבר עבר. והנה לשיטת קצת הראשונים שפסקו דקדושת עזרא ג"כ לא קדשה לע"ל ומה"ט תרומה בזה"ז דרבנן וכן כל חובת קרקע אינו נוהג מן התורה כמבואר כאן במ"ל פ"י מהמ"א אם כן אפ"ל דנ"מ לעתיד כשיבא משיח ב"ב כל מה שאנו נמצא נטוע פטור כיון דהוא מגזירת הכתוב ומצד הסבר' נראה דמ"ל קודם ביאה ראשונה או עתה כיון שדינו כח"ל אך באמת הר"מ עצמו פסק בה' תרומה ובהב"ח דקדוש' עזרא קלע"ל אם כן אין שום נפקות' לעתיד לא ידעתי לאיזה תכלית מביא ד"ז. ואפ"ל דמד' הר"מ הללו סייעתא להצל"ח ברכות פכ"מ סוגיא דצלף דדעתו דלהר"מ ערלה בזה"ז אף בא"י דרבנן כמו תרומה אף דקלע"ל מכל מקום מדכתיב כי תבאו צריך שיהי' ביאת כולם ועם עזרא לא כולי' סליק ע"ש אם כן כיון דבגלות נ"נ בטלה קדושת הארץ ואח"ז לא הי' ביאת כולם ולא נתקיים תבואו ונטעתם וא"כ לע"ל כשתחזור ונמצא נטוע מעכו"ם הנטיעות הללו לא יהיו חייבי' בערלה רק לאחר כשנבא כולנו והנטיעות לאח"כ יהיו חייבים מה"ת. ודע דאף לשיט' הר"מ כפי שפי' הצל"ח דאינו נוהג האידנא היינו דאין לוקין אבל הוא אסור כערלת ח"ל היינו הל"מ ולזה מביא הר"מ ד"ז דנ"מ לע"ל כנ"ל. ובאמת יש לישב זה בפשיטות דנ"מ לעתיד שיכבוש המשיח ארצות עכו"ם ומצאו נטוע מותר וידוע כל שיכבשו יהי' ברשות א"י כמבואר בר"מ ופשוט. והנה במ"ש לעיל דעת הר"מ בפה"מ דעכו"ם שנטע לעצמו פטור מערלה ולכאורה היאך יפרש המשנה נטעו אף על פי שלא כבשו חייב ובר"ש מביא בשם ברייתא דנטעו כותי' חייבים עכצ"ל דהר"מ מפרש ג"כ דנטעו בשדה ישראל בשכירות או בחנם אך מה אתי המשנה לאשמועינן דעת שבאו אבותינו ומצאו נטוע פטור הא בל"ז הוא של נכרי ופטור וא"ל לשיט' הסוברים דא"י מוחזק' מאבותינו ועתו"ס ר"ה גבי חדש ובפר"ד שהאריך בזה ולא הבאתיו בכור. על כל פנים לפי דעת הר"מ בפה"מ דעתו דאין נכרי חייב בערלה ניחא דהתוס' בקדושין דל"ו ע"ב ד"ה כל מצוה כו' שהביאו ראי' מהירושלמי ומהש"ס דע"ז דשל נכרי חייב בערלה ואין מביאין ראי' ממשנתינו דערל' אע"כ אין ראי' ממשנתינו דאפשר דנכרי פטור כדעת הר"מ ע"כ מביאין ראי' מהירוש' ומהש"ס ולומר דהתוס' מביאין ראי' על ערלה של עכו"ם בח"ל ז"א כיון דידעינן דחייב בא"י אם כן מן התורה יפטור בח"ל הא הל"מ לא גרעה כלום בח"ל רק ד"ז קבלו חכמינו זכרונם לברכה דספק מותר דכך הי' הלכה אבל לענין שאר דברים שוים ואפשר דהתוס' רוצי' להבי' ראי' אף למ"ד ערלה בח"ל ה' מדינ' והי' ס"ד דלא קבלו עליהם חומרא זו בשל עכו"ם ע"כ מביאין התוס' ראי' דאף בח"ל נוהג בשל עכו"ם. ולכאורה לד' הר"מ המע"ש יתעורר קושי' תוס' ואין כאן מקומו ועתו"ס שהביאו שם בגבינות הנכרי' שמעמידין אותם בשרף ערלה דמוכח דשל עכו"ם חייב בערל' עיין במרדכי כ' דאין מעמידין רק בשרף ילדה דאי מעמידין בשרף זקנה ג"כ הו"ל ס' ערלה והו"ל להיות מותר בח"ל ע"ש: